לפני 11 שנים. יום ראשון, 29 בנובמבר 2015 בשעה 16:02
אני לא חושבת על אדוני בכל שניה ביום שעובר, כן, אני מודה, יש לי עבודה ועיסוקים ולא בכל רגע אני מדמיינת אותו עושה לי דברים או אני לו.
אני יודעת שגם הוא לא.
אנחנו מציאותיים ולא חיים באיזה סרט ורוד בזוקה.
אני לא צריכה לחשוב עליו בכל זמן, כל הזמן כי הוא בתוכי.
הוא לא נכנס ויוצא, הוא שם גם כשאני בכלל לא מודעת במרוצת לחצי היום.
מן עניין כזה של לדעת מי אני, מה הוא, הבנה בסיסית כנה של קשר.
קוראים לזה בטחון.