אני אחת מארבע אחים, במשפחה נורמלית עם אבא ואמא.
תמיד הייתי "הכי" של אמא.
הכי מכבדת,
הכי מבינה,
הכי מתפשרת,
הכי מגשרת,
הכי שקטה,
הכי כנועה,
הכי מרצה,
הכי ילדה טובה.
אבל בחוץ, תמיד הייתי-
מרדנית.
כשהייתי בת 16, הזדיינתי עם בחור בן 31.
בגיל 17 כבר הספקתי לבגוד בחבר שלי,
בטירונות, בשבת הראשונה שסגרתי,
שתיתי אלכוהול והשתוללתי עם אחד הטבחים.
ריתוקים ומשפטים בלי סוף,
חיילת מרדנית שכזו,
אך קיבלה אות הצטיינות מהמח"ט.
בגיל 22, גרתי עם החבר שלי בחו"ל,
בגדתי גם בו.
היום יש לי חבר, אמורים להתחתן בקרוב.
יש לי גם שולט.
אוי, הניגודים האלה,
שמנהלים לי את החיים.
יש בי רצון עז לרצות,
ויש בי רצון לשבור מוסכמות.
אלה החלקים שבי,
והם מנהלים דיאלוג,
האחד עם השני.
החלק המרצה, חושב שזו הדרך היחידה לזכות לאישור.
החלק המורד, רוצה להוכיח משהו,
רוצה להוציא את ה"עצמי" בכוח.
התחלתי אתמול טיפול פסיכולוגי,
אני צריכה שמישהו ינשום איתי.
ישאל אותי את השאלות הנכונות,
כמו מי אני, ומה אני רוצה,
מה חלמתי בתור ילדה,
עוד לפני שאמא אמרה לי
שאני הילדה הכי טובה שלה,
כי אני כמוה בדיוק,
מזכירה לה את עצמה.
ושאני צריכה להזהר לא להשמין,
ואני צריכה ללמוד את המקצוע ההוא
ולא את המקצוע הזה.
שהחברה לא רואה בעין יפה,
דבר כזה, או דבר אחר.
וצריך להתחתן,
ולהביא לה נכדים,
ולחייך.
וצריך
וצריך
וצריך
וכל הציפיות,
גילום עוברי של שאיפות וחלומות.
ולרגעים ארוכים מאוד,
הרצונות שלי מתערבבים,
ואני לא מצליחה לזהות,
אילו מהם באמת שלי.
ואיך אדע שמשהו מהם,
באמת שלי?
אני ממשיכה לרצות,
מרצה את השולט שלי.
עושה מה שהוא מבקש,
גם אם לפעמים לא נראה לי,
שם אני מרגישה בנוח,
כשמישהו אחר נהנה ממני.
אבל עם השולט שלי,
יש משהו שונה,
שם,
במקום ההוא,
הוא מאפשר לי להיות אני,
ולהרגיש בטוחה
להיות חשופה.
והוא איתי,
על אף המורכבויות שבי.
יש לו ציפיות ממני,
אני לא רוצה לאכזב אותו,
תמיד מנסה להיות "הכי" שלו,
אבל הוא אף פעם לא שוכח,
לתת מקום לחלק הזה שבי,
שרוצה להוציא אותי לאור,
ולהוולד מחדש.
http://www.israup.net/images/2331030e085b0c94f22102f09c87320e.jpg
