לפני 8 שנים. 24 ביולי 2016 בשעה 8:42
אז הופיע השועל.
"בוקר טוב", אמר השועל.
"בוקר טוב", ענה הנסיך הקטן בנימוס, על אף שלא ראה איש.
"אני כאן", אמר הקול, "מתחת לעץ התפוח".
"מי אתה?" שאל הנסיך, והוסיף, "אתה מאד יפה".
"אני שועל", ענה השועל.
"בוא לשחק איתי", אמר לו הנסיך הקטן, "אני עצוב".
"אינני יכול לשחק איתך", ענה השועל, "כי אינני מאולף".
"אה, אני מתנצל", אמר הנסיך הקטן.
"בוקר טוב", אמר השועל.
"בוקר טוב", ענה הנסיך הקטן בנימוס, על אף שלא ראה איש.
"אני כאן", אמר הקול, "מתחת לעץ התפוח".
"מי אתה?" שאל הנסיך, והוסיף, "אתה מאד יפה".
"אני שועל", ענה השועל.
"בוא לשחק איתי", אמר לו הנסיך הקטן, "אני עצוב".
"אינני יכול לשחק איתך", ענה השועל, "כי אינני מאולף".
"אה, אני מתנצל", אמר הנסיך הקטן.
אבל אחרי הרהור, שאל:
"מה פירוש 'מאולף'?"
"אינך גר כאן", אמר השועל, "מה הוא שאתה מחפש?"
"אני מחפש אנשים," ענה הנסיך הקטן, "מה פירוש 'מאולף'?"
"אנשים," אמר השועל, "יש להם רובים והם צדים, זה מאד מטריד. הם גם מגדלים תרנגולות, ואלה הדברים היחידים שמעניינים אותם. אתה מחפש תרנגולות?"
"לא", אמר הנסיך הקטן, "אני מחפש חברים. מה פירוש 'מאולף'?"
זה משהו שלעתים תכופות מדי מזניחים", ענה השועל, "פירוש הדבר לכונן קשרים".
"לכונן קשרים?"
"כמובן", ענה השועל. "בשבילי אינך אלא ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני איני זקוק לך ואתה אינך זקוק לי. בשבילך אני רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים, אבל אם תאלף אותי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי אחד יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך אחד יחיד ומיוחד בעולם..."
"אני מתחיל להבין", אמר הנסיך הקטן. "יש שושנה אחת, אני חושב שהיא אילפה אותי..."
"זה אפשרי", אמר השועל, "בארץ קורים כל מיני דברים."
"אה, אבל זה לא בארץ!" אמר הנסיך הקטן.
השועל היה מופתע ושאל, "בפלנטה אחרת?"
"כן."
"יש ציידים בפלנטה הזאת?"
"לא."
"זה מעניין! יש שם תרנגולות?"
"לא."
"אין בעולם דבר מושלם", נאנח השועל, וחזר לדון ברעיון שלו. "החיים שלי חדגוניים", הוא אמר, "אני צד תרנגולות, ובני אדם צדים אותי. כל התרנגולות דומות וכל בני דומים, לכן אני קצת משועמם. אבל אם תאלף אותי, זה יהיה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי כמו מוסיקה לצאת ממחילתי.
ותראה! אתה רואה את שדה החיטה שם למטה? אינני אוכל לחם ואין לי צורך בחיטה, שדות חיטה לא אומרים לי כלום, אבל לך יש שיער זהב וגם לחיטה צבע זהב, והיא תזכיר לי אותך, ואני אוהַב לשמוע את איוושת הרוח בשיבולים..."
השועל תלה את מבטו בנסיך הקטן.
"בבקשה...אלף אותי!", הוא אמר.
"אני מאד רוצה", אמר הנסיך הקטן, "אבל אין לי זמן. עלי למצוא חברים ולהכיר דברים רבים".
"אפשר להכיר רק מה שמאלפים", ענה השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר באמת. הם קונים הכל מוכן מהמדפים בחנויות, אבל אין חנות שמוכרת חברים. לכן לבני האדם אין חברים. אם אתה רוצה חבר, אלף אותי..."
"מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן.
"צריך סבלנות", ענה השועל. "קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אחר כך בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי..."
"מה פירוש 'מאולף'?"
"אינך גר כאן", אמר השועל, "מה הוא שאתה מחפש?"
"אני מחפש אנשים," ענה הנסיך הקטן, "מה פירוש 'מאולף'?"
"אנשים," אמר השועל, "יש להם רובים והם צדים, זה מאד מטריד. הם גם מגדלים תרנגולות, ואלה הדברים היחידים שמעניינים אותם. אתה מחפש תרנגולות?"
"לא", אמר הנסיך הקטן, "אני מחפש חברים. מה פירוש 'מאולף'?"
זה משהו שלעתים תכופות מדי מזניחים", ענה השועל, "פירוש הדבר לכונן קשרים".
"לכונן קשרים?"
"כמובן", ענה השועל. "בשבילי אינך אלא ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני איני זקוק לך ואתה אינך זקוק לי. בשבילך אני רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים, אבל אם תאלף אותי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי אחד יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך אחד יחיד ומיוחד בעולם..."
"אני מתחיל להבין", אמר הנסיך הקטן. "יש שושנה אחת, אני חושב שהיא אילפה אותי..."
"זה אפשרי", אמר השועל, "בארץ קורים כל מיני דברים."
"אה, אבל זה לא בארץ!" אמר הנסיך הקטן.
השועל היה מופתע ושאל, "בפלנטה אחרת?"
"כן."
"יש ציידים בפלנטה הזאת?"
"לא."
"זה מעניין! יש שם תרנגולות?"
"לא."
"אין בעולם דבר מושלם", נאנח השועל, וחזר לדון ברעיון שלו. "החיים שלי חדגוניים", הוא אמר, "אני צד תרנגולות, ובני אדם צדים אותי. כל התרנגולות דומות וכל בני דומים, לכן אני קצת משועמם. אבל אם תאלף אותי, זה יהיה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי כמו מוסיקה לצאת ממחילתי.
ותראה! אתה רואה את שדה החיטה שם למטה? אינני אוכל לחם ואין לי צורך בחיטה, שדות חיטה לא אומרים לי כלום, אבל לך יש שיער זהב וגם לחיטה צבע זהב, והיא תזכיר לי אותך, ואני אוהַב לשמוע את איוושת הרוח בשיבולים..."
השועל תלה את מבטו בנסיך הקטן.
"בבקשה...אלף אותי!", הוא אמר.
"אני מאד רוצה", אמר הנסיך הקטן, "אבל אין לי זמן. עלי למצוא חברים ולהכיר דברים רבים".
"אפשר להכיר רק מה שמאלפים", ענה השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר באמת. הם קונים הכל מוכן מהמדפים בחנויות, אבל אין חנות שמוכרת חברים. לכן לבני האדם אין חברים. אם אתה רוצה חבר, אלף אותי..."
"מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן.
"צריך סבלנות", ענה השועל. "קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אחר כך בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי..."
למחרת הנסיך הקטן שב.
"עדיף לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר לו השועל. "אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אז בשעה שלוש כבר אתחיל להרגיש מאושר. ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מרוב ציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..."
"מה פירוש 'הרגלים קבועים'?" שאל הנסיך הקטן.
"גם זה משהו שלעתים קרובות שוכחים", ענה השועל. "זה מה שמבדיל בין יום אחד לאחר, בין שעה אחת לשנייה. בין הציידים, למשל, יש הרגלים קבועים - בכל יום חמישי הם רוקדים עם נערות הכפר, ולכן יום חמישי הוא יום נפלא בשבילי! אני מטייל עד הכרמים. אילמלא הציידים היו רוקדים ביום קבוע, כל הימים היו זהים בשבילי, כל יום דומה למשנהו, ולא היה לי יום אחד של חופש".
"עדיף לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר לו השועל. "אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אז בשעה שלוש כבר אתחיל להרגיש מאושר. ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מרוב ציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..."
"מה פירוש 'הרגלים קבועים'?" שאל הנסיך הקטן.
"גם זה משהו שלעתים קרובות שוכחים", ענה השועל. "זה מה שמבדיל בין יום אחד לאחר, בין שעה אחת לשנייה. בין הציידים, למשל, יש הרגלים קבועים - בכל יום חמישי הם רוקדים עם נערות הכפר, ולכן יום חמישי הוא יום נפלא בשבילי! אני מטייל עד הכרמים. אילמלא הציידים היו רוקדים ביום קבוע, כל הימים היו זהים בשבילי, כל יום דומה למשנהו, ולא היה לי יום אחד של חופש".
שב קרוב אליי קצת יותר.
אלף אותי.
