כרוניקה חיה

45 ינואר, פברואר, מרץ
45.5 אפריל
46.5 מאי
47 יוני
46.5 תחילת יולי
48.1 ראשון באוגוסט
48.3 איפה שהוא בתחילת אוגוסט
כעבור שבוע של 48.0 ל 48.6
אתמול 48.9
היום 49

יוצאת מהמקלחת ועומדת מול מראת גוף.
עירומה כביום היוולדי, ללא כסות ומעטה.
המראה הנערי מתחלף לאיטו ואת מקומו תופסים קימורים נשיים. יש יותר מכל דבר.
אני מעבירה את אצבעותיי לאורכה של ירך ימין. בוחנת, מלטפת ומחייכת לעצמי.
פונה בזווית עם הגב למראה. בוחנת את הישבן החצוף הזה, בעל המראה שזוף-אדמדם משכיבה ממושכת על הגלשן.
היום הוא פשוט חצוף יותר. עגול יותר, בשרני יותר.
לופתת עם יד שמאל את פלח שמאל חזק חזק ומפליקה לו. לא יכולתי שלא, הוא פשוט מתחצף אליי מבעד למראה. 
אני גאה. כל מה שעבר עליי בשנה וחצי האחרונות, כל מה שהשלתי מעליי בעל כורחי- אני מחזירה בעבודה קשה (כן. לעלות זה לא פחות קשה מלרדת). 
אין יותר תגובות ששואלות לאן נעלמתי ממכרים רחוקים במפגש סתמי בקניון (אלה שמכירים כבר לא מעזים לשאול). אין יותר הערות מהמשפחה. אין אמא אחת מודאגת ממצבי.
אין ספק שאני מרגישה טוב יותר לאחרונה. זה ניכר במראה שלי.
בדיעבד, אני מבינה שהצלחתי, ועודני מצליחה להתגבר על כמה אתגרים פסיכולוגים.
אני מסתובבת שוב למראה, שמה לב שהרווח בין הירכיים הפנימיות הולך ומצטמצם. זה אף פעם לא בשר עודף, וזה תמיד הדבר הראשון שיתפח אצלי, ירכיים-אגן-ישבן.
מודדת בעין רווח של סנטימטר ביניהן.
עוד קצת עד שיעלם.
עוד שניים אולי שלושה.