אם יכולתי לשכוח..
לא הייתי בוחר לשכוח אותך.
לא הייתי בוחר לשכוח שפגעת בי.
לא הייתי בוחר לשכוח שנגעת בי.
אם יכולתי לשכוח.
לא הייתי מעלים אותך מהעבר שלי.
לא הייתי בוחר להעלים את הטראומה כאילו לא קרתה.
לא הייתי בוחר להעלים את הצלקות שהשארת בי.
אם הייתי יכול לשכוח..
לא הייתי בוחר לשכוח את האונס שהם עשו בי. ואת מעשי הסדום שלך.
אם הייתי יכול לשכוח..
לא הייתי בוחר בכאב ובכעס שהשארתם בי.
אני לא יכול לשכוח.
ואסור לי לשכוח.
אסור לי לשכוח שניצחתי.
אסור לי לשכוח שצמחתי.
אסור לי לשכוח שגדלתי.
אסור לי לשכוח את האנשים שחווים אותי ביומיום עם הרגישות האינסופית שלי, עם הקריזות. עם התקפי חרדה ופוסט טראומה מורכבת .
אסור לי לשכוח שגם ברגעי האושר שלי
לפעמים אתה שב אליי..והם.. והכול פתאום נשכח לרגע אחד..כמה שטוב לי.
אסור לי לשכוח.
אסור לי לשכוח שכמעט מתתי.
אסור לי לי לשכוח שהיו רגעים שרציתי למות.
אסור לי לשכוח שהיו רגעים שניסיתי למות.
אסור לי לשכוח.
תתאר לך עם כמה מידע..כמה רגש..כמה עוצמה יש בתוכי.
כמה ספגתי.
אבל אתה מבין?...
עכשיו ..שכל כך טוב לי. וכל כך קשה לי. ...הזיכרון על החיוך שלך עולה לי..וכמה טירוף השיגעון עמדו מאחוריו..
אסור לי לשכוח. שאני כבר לא שם. שבאמת טוב לי.. ואתה כמו שאתה, אתה בעבר שלי בכאבים..בכל מה שציינתי למעלה.. אבל אתה לא בהווה שלי.אתה לא בשמחות שלי. לא בהישגים שלי. בהצלחות של.ולא בכשלונות שלי.. ולא הם.
ואני..? כבר לא שבור. האמת שכנראה מעולם לא הייתי.. אלא פשוט.. אני.בצורה הפגועה שלי.
אבל אתה יודע מה?גם שלם יותר מעכשיו..לא הייתי.
ואת זה..לא אתה ..לא הם ולא ההתקף המטופש הזה ייקח ממני...לא האנדו. לא אתה.לא הפוסט טראומה מכולכם.
כבר לא מדבר בסימני קריאה. פשוט כי אין צורך בקריאה.אין צורך בהצהרות. זה משפט.. רגיל. אני חי. חי וטוב לי. ומחוץ להתקף הזה אתה כבר לא .אתה פסיק שנכנס בסוגריים של החיים שלי.אבל..אני העיקר במשפטים למעלה. אני.לא אתה.ואני חתיכת נקודה למחשבה.