לדילול הדם.
ואק ביתי( מכשיר ליצירת ואקום לסגירת פצעים גדולים)
משככי כאבים מסביב לשעון.
ועדיין.. לא מתחרט שעשיתי את זה. עם הסיבוך שהיה. עם הזיהום בתפר. עם הניקוזים. עם השבוע הנוסף בבית החולים..
אני עכשיו בבית. אחרי . מטפל בעצמי. אני בלי רחם..וכואב לי עם כל זה אפילו פחות ממה שכאב לי לפני הניתוח. יש גם שינויים מנטליים אדירים. מין רוגע כזה..שאני לא מכיר בעצמי.ושקט.. פתאום אני מרגיש שגם אם יש לי מה להגיד.. אין לי הרבה מילים. או לא תמיד בא לי להוציא אותן. מוותר על זה לטובת השקט הפנימי והאישי שלי.. התרחקתי .ננעלתי בעולם שלי.
והגבריות שלי...היא פתאום כל כך בחוץ. ועדיין היא אחרת.. שבוע וחצי מאז שהורידו את הרחם ויש פתאום שינויים מיידיים שאני חווה. כאילו סילקתי דיבוק ממני. אמא אומרת שאני נראה,מריח ומרגיש אחרת. אנרגטית.
ואם אמא אומרת.. היא כנראה יודעת על מה מדובר. את התכשיט שלה היא הרי מכירה.. אבל את התכשיט שיצא מהניתוח.. לשנינו כרגע יש להכיר מחדש. בינתיים אני די מחבב את היצור הזה.
