Rising from the ashes

 על קו התפר

 עובר השבר

היכולת של המוח לעכל נגמרת.

  מתישהו,

בזמן אחר,

 הגוף כאב  כאב שלא הפסיק  לגעת,

 הוא פצע את הלב והדעת.

 אני חוזר מהגיהנום,

לשבת בסלון

ומנסה לבנות חיים מאפס.

 סוחב שנים ,

של שלדים בארון

 גופות בשירים במגירה,

 וחתכים עמוקים עד זוב דם בכל דמעה שיורדת לי כך באמצע היום.

זוכר את המראה של הבטן פתוחה

 אותי מנקה את הפצע,  כי הכול הזדהם

את ההוא אומר לי משפט ששמעתי כל חיי רק בקשר שונה:" ככה אנחנו יודעים שאתה עדיין בסדר. זה לא מת. זה רק מדמם"

 את התפרים.

 את החזרה לחיים 

 את אמא לא ישנה.

 אני מתעורר בסלון. בשעות הקטנות של הלילה,קצת לפני זריחה.בכורסה. נבהל.. מנסה להבין  איפה אני נמצא...

אני בבית. לא בבית החולים.

הודעה מאמא :"היי. למה את ערה בשעה כזאת..?,משהו קרה?"