לפנות בוקר..
גשם בחוץ. המבול חזר. אחרי יומיים קיציים ומשגעים. ואני נשרף מבפנים. קמתי מחלום .. על ידיים קטנות.. היא רצה אליי עם שיער פרוע.. צועקת :" אמאאאאא:" בקולי קולות.
היא בת ארבע.. וכבר יש לה פה כזה ששורף את העולם.
אני קם מתוך כאב. אני לא מסוגל לצעוק. ... מדמיין ילדים מחבקים אותי והגוף שלי קורס. אני רועד במיטה. מחכה ליד של אישה שתגיד לי.. " הכול בסדר.. הם ישנים" ותרגיע את הרצון המשוגע שלי להילחם בהכול.
אני נמס כשאני שומע תינוק בוכה..מאז הניתוח.. זה כל מה שאני רוצה.
אני יודע.. זה קשה.. זה לא קל.. זה עבודה כפוית טובה, ושוחקת להיות הורה. זאת מעמסה. זה לא רק ילדים קופצים עליך.. זה ילדים כועסים. זה ילדה בת 15 שתצרח עלייי שהיא שונאת אותי כשאני אנסה להגן עליה מכל העולם ואפרק לגברים שיעמדו בדלת בשבילה את הגולגולת. ואז אלמד אותה לעשות את זה גם.. שלעולם לא תהייה תלויה באף אחד כדי להרגיש בטוחה.
זה ללמד את הילד שלי על סוגי גבריות שלא כוללים רק זקפה ושרירים, אלא גם קפה למיטה ושירים. וקרב דגדוגים.. וסרטים של אולמודובר עם קילו גלידה .
אני קם.. ומדמיין אותה.. נוגעת בי. "תחזור לישון .."
"אני לא יכול"..אני עונה לה..
" טוב... בוא לסלון.."
והיא יושבת איתי.. על ספר שמות לילד הבא. עד אור הבוקר...
אני מדמיין אותה .
הוזה אותה.... צורחת עליי ששוב השארתי את הנעליים בסלון. לא כי אני "גברי" כי אני מפוזר... ובוכה שנמאס לה עד שהכול ביננו כמעט נשבר.
ואני מחבק ומבטיח. והיא בוהה בי. ומנשקת. ואני מתפלל לבורא .. שמחר... היא תשכח כמה כאב לה בגללי.
וכל זה בחלום.. ואני קם לכאב הזה עכשיו ומנסה להבין.. אם התבגרתי. שאני כבר לא מדמיין סיפורי אהבה גדולים או סתם מין לאטמה מהמציאות ..סנוקרת כזאת עם הצד המעליב לפנטזיות של פעם.. שדמיינתי אהבות כלבלבים. כאלה שבהן אתה מתנגש בעמודים מאושר.
"When you never thought that it could ever get this tough,
Thats when you feel my kind of love" אמילי סנדרה שרה.. ואני בוכה...אולי כזה אני רוצה באמת.. את האהבה האמיתית. זאת שבונה בתים. זאת שמפרקת אותם. זאת שלא כותבים עליה כי היא לא תמיד יפה ..אלא זאת שאתה צריך לעשות משהו כדי לקבל אותה.. הרבה משהו.. שהילדים בסוף היום משגעים אותך. וצריך להוציא את הכלב לטיול. והכסף דחוק והעולם דפוק.. ואתה רק רוצה לצעוק ולקחת שנייה הפסקה. ואז נזכר שהבטחת לה. ..היא נרדמה. הילדים ישנים. בחדשות עדיין יש מלחמות בין אנשים בזויים . .. והיד שלה נשלחת כאילו היא יודעת..אוחזת ביד שלי...
ואני מנגב דמעות אחרונות. מדמיין את היד הזאת ועוד כמה ידיים קטנות.
ונכנס למיטה.. שבור ובנוי אחרת באותה נשימה.
That's my kind of love...
