סבא וסבתא. שרדו את השואה. לא כדי לספר... הם לא דיברו על המלחמה. את הפרטים המעטים ידענו משיחות אגביות שבהן נזרקו פרטים כאלה. כמו אותה פעם שסבתא קיללה את הטלוויזיה כששמעה שיש מדיניות שילומים מגרמניה."מי צריך את הכסף הנאצי הזה?!" סיננה ועשתה אצבע משולשת לטלוויזיה. את חלק מהסיפורים שמענו.. כשהצליחה סוף סוף לתת עדות מועטת,ל" יד ושם" בזמנו.. השאר חלקיקי מידע, שאספנו וניסינו לחבר סיפור שלם משברים שהיו לבני אדם.
סבתא וסבא... נפגשו לראשונה על הספינה בדרך לארץ. התחתנו והביאו ילד. החתונה . הפגישה.. לא היה שם סיפור אהבה בלתי נשכח.. אלא הכרחי להישרדות. כדי לנצח את הנאצים . להוכיח להם ששרד העם היהודי הציוני.
היא לא אהבה אותו. הוא לא אהב אותה.
היה אומר עליה." היא אישה טובה" ו היא הייתה אומרת עליו:" הוא עובד קשה ". . אבל שם נגמרו המחמאות. החיזורים לא היו. ובכל זאת.. הביאו ארבעה ילדים לעולם.
אמא מספרת שהוא היה איש קשה.. את דוד שלמה היה מכה בחגורה עד שהילד היה מתעלף. מעולם לא הסבתא. ולא מטוב ליבו.. אלא כי הדוד השובב. היה מושא הערצתן של שתי האחיות הקטנות שלו והיה סוחב אותן לאילו מין הרפתקאות למורת רוחה של סבתי, עד שזו הייתה מחפשת במושב את שלוימל'ה והילדות וגילתה שאלה מתבוססים להם בבוץ כמו החזירים שאיתם התבוססה היא בבוכרה,כשברחה מהנאצים. על התעלול הזה שלוימל'ה חטף את נחת זרועו של אביו כפליים.. עד שרחמנותה של אימו רק היא הצילה אותו. הייתה חובשת אותו.. שותקת. הילד למד לא לבכות. זה היה מרגיז יותר את האיש שהיה מתרעם עליו בכל פעם שהעז לבכות אחרי שהוא עצמו "הביא את זה על עצמו" כלשון סבי.
השואה,המלחמה, האלמות נכחה בבית הקטן,הרעוע שלהם בכל פינה...
סבא לא דיבר על איך הצליח להיות בין הנדירים ששרדו גם את הנאצים וגם את הגולאג כשהרוסים תפסו אותו... היה בסיביר. חשדו בו שהוא מרגל . רק אלוהים,אם קיים, יודע מה עשה כדי שישחררו אותו ואילו עינויי תופת עבר שם.
סבתא ברחה מפולין.לרוסיה. מרוסיה ברחה דרך הרי הקווקז עד לבוכרה. בקווקז הנאצים נבלמו. מה שהציל את סבתי.
לימים כשאמא הייתה לאחת מהלומות הראשונות בצה"ל עם רובאי 05, הייתה זאת סבתי,שלימדה את אמא כיצד לירות. ככה גילינו שהאישה הייתה צלפית איפהשהו .. מתי,איך..כמה זמן.. שום דבר לא נאמר. רק שאמרה לה " ככה ירינו בחזירים הנאצים".
עוד ועוד סיפורים נאספו על ידי המשפחה.. קצת מפה וקצת משם.. אף אחד מהם לא על אהבה גדולה. או נשיקה ראשונה. או ילדות. רק לחימה. נאצים. פוגרומים. וגבורתן של נשים. המון נשים.... סבתא שלי שהייתה צלפית ולחמה בנאצים באופן פעיל. וחיה עם גבר אלים,שקוע עד צוואר הסודות ריגול ושואה , איש עבודה,מעט מלל והרבה אלימות רגשית.
אימה שהבריחה אותה כשהצליחה לקפוץ מאחד הקרונות ברכבת שלא ננעלו כראוי ולקחה את הילדה איתה ליער.. סתא רבא ששדדה בנק של הצאר הרוסי יחד עם חבריה וחילקה בכפרים עד שאלה נעצרו ומי יודע מה עלה בגורלם...
לא סיפור אהבה אחד.
אם הייתה חיה היום.. הייתי רוצה לדעת.. שפעם אחת.. נאהבה, התאהבה . הייתי רוצה שתספר לי על עלם החמודות שלחם לצידה.. כל אלה מעולם לא סופרו על ידה..
כשהייתי קטן.ה.. היתה מנשקת את הלחיים השמנמנות.. והייתה קוראת לי שלגייה.. ביידיש,לא זוכר.ת איך אומרים את זה. אבל כששאלתי את אמא מה זה אומר ,הייתה אומרת לי שסבתא אומרת שאני שלגייה... העור הלבן.. השיער השחור המבריק,שפתיים אדומות בעיניים כחולות. הייתה אומרת לאמא שאני היפה בממלכה... אומרת לי בחצי יידיש, חצי עברית " מיין קינד"-ילדה שלי, את עוד תשברי לבבות...
וכשכולם דיברו על זה שאני עגול.ה , שמנה מדי או כל דבר כזה.. הייתה אומרת "שתאכל.לבריאות. בבית הזה אף אחד לא יגיד לה לא לאכול.!! אמרו לנו את זה מספיק .."
לימים.. אני הפכתי לקוויר שאני. נשי.ת ,גברי.ת.. ... שאלתי את אמא,איך סבתא הייתה מגיבה לכל זה. ליציאה מהארון...לאורח החיים שלי. ואמא אומרת. לי . צ'וקי(הכינוי של אמא אליי) ,סבתא אהבה אותך איך שאת .הייתה בטח גאה בך. "
"למה?!"
" כי את אמיצה.כמו כל הנשים במשפחה, את שובבה כמו שלוימל'ה,אוהב.ת הרפתקאות ,בעלי חיים,וכן גם נשים יפות,(קורצת)..בגלל זה את כל כך אוהבת אותו והוא הדוד האהוב עלייך מאז ותמיד.. והכי חשוב. כי את מענטש מיין קינד. . לא משנה אם את.ה בן.או בת.. את.ה אוהב.ת מכל הלב וזה אף אחד לא לימד אותך.. לא יכולנו. לא ידענו איך... הבית היה שרוי באבל וכאב תמידי.. כי זה הם.. הם לא ידעו איך .
לקחו את זה מהם... את זה מיין קינד. את היכולת לאהוב צ'וקי.. את למדת בעצמך.נולדת ככה. ., "
מה זה ככה אתן שואלות..?! אמא אומרת,כל מי שאני. כל מה שאני. ואולי זה החלק שבו סבתא הכי הייתה טובה בו... ללמד אותי את החוק לכתיבת סיפור אהבה בלתי נשכח,(גם אם היא לא זכתה לו.. ואולי דווקא בגלל זה .,) הכול מתחיל בי. אני צריך לאהוב את עצמי.. כדי שאחרות יוכלו לאהוב אותי.
מילים של סבתא...שאני שולח גם לכן.. לאהוב את עצמכן.
