בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Rising from the ashes

אני. עם זיוני מוח על זיונים. על החיים וסתם מילים שזרקתי הקאתי או אמרתי.
לפני שנה. יום ראשון, 2 בפברואר 2025 בשעה 3:12

השארת על כוס  תה את הסימן של השפתיים שלך.. ואני שואל את עצמי אם בא לי בכלל לשטוף אותה.

הריח שלך בכריות שלי ואני נושם אותך .

 יש לי כמה שריטות ממך על הגב.. היית עדינה מדי אני אומר לעצמי... הייתי רוצה שיראו אותן יותר. 

 הגוף שלך, הזיעה שלך כל מה שטעמתי.. אני רוצה שוב ושוב, מוגש לי כמו 3 ארוחות.. כמה שתרצי לתת לי לטעום ממך...

הנשיכות הקטנות שלך...  כשעלית עליי והרגשתי אותך בוערת כל כך  רציתי להגיד לך כל כך הרבה והשתקת אותי עם הנשיקות שלך גורמת לי לאבד תחושה של זמן או מקום.. כל מה שחשבתי זה כאילו הייתי בתוכך.. כשאת עליי.. ושאלת אותי..איך אני מגיע לפורקן כשאני לא נחדר כבר הרבה זמן.  ולא רוצה שיגעו בי שם.. ולא הבנת כמה המנטליות שלי הצמיחה לי זין. כזה שהרגשתי שאת מנצלת בכל רגע עבור העונג שלך..

כשאת אומרת שאת קוראת הודעות ממני ומחייכת ואני גורם לך להסמיק. כשאת אומרת שטוב לך איתי.. זה מספיק...

 ואז כשאת ואני מפסידים שעות שינה לטובת תאוווה,ואת מתעלסת איתי בכזו חושניות , והנשיות שלך יוצאת עליי כמו חיית טרף.. אני נוצץ.  אני הולך ברחוב, מחפש לשמוע את הטלפון מצלצל..ואת השם שלך על המרקע המרצד.

 את מסמיקה כשאת קוראת אותי? אני מחכה לגמוע את המילים שלך. את הרוח שלך...

אני . מחכה לך 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י