האם כל הפנטזיות נועדו למימוש?
האם כל מה שאנחנו מצליחים לתפוס בתור מחשבה שדומה לרצון או/ו סיטואציה מסקרנת או מגרה, שווה פעולה אקטיבית כדי לשחזר את זה במציאות?
כן? לא? איפה עובר הגבול?
ואם יש ספק, אז יש ספק או אין ספק? אף פעם לא הבנתי...
איפה עובר הגבול בין הראש המשוגע למה שאני באמת רוצה/צריכה?
כי הראש רץ מהר יותר ממני. אני לא תמיד מספיקה אחריו.
והפחדים? מה איתם? יש כאלה שטוענים שהם מסמנים בדיוק את המקומות אליהם אנחנו צריכים להתקדם.
מצד שני, תמיד, אבל תמיד יש את הצד השני, סמעק.
וכל השאלות האלה רק כדי לציין את העובדה שיש פה אחד שמעניין אותי מאד, אבל מרגיש לי שהוא עמוק בתוך המשחק, כשאני מתברברת לי להנאתי ברדודים.
מושך ומלחיץ. מסקרן ושורף.
העובדה שאני קצת מחוץ לגבולות שלו והוא ככל הנראה מחוץ לגבולות שלי, מרגיעה אותי. טיפה.
אבל אני קודם כל תמיד נשארת מול עצמי.
ויש לי שאלות, גברת.