אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני שנה. ראשון, 29 ביולי 2018, בשעה 21:24

שם, מתחת לשלושה עצים,
כשחבל נמתח, מעך, שרט וקיבע,
שם, מתחת לשלושה עצים,
לרגע חשבתי שאני אשתגע.

שם, מתחת לשלושה עצים
התבטלתי,נפלתי, נשארתי ריקה,
שם, מתחת לשלושה עצים
הפכתי להיות צעקה עמומה.

שמעת את הקולות הקטנים שלי?
ראית את הכאב בעיניים?
שם, מתחת לשלושה עצים,
כשרק אחד היה קיים אבל היינו שניים?

שם, מתחת לשלושה עצים,
הגוף זעק, החושך חדר לראשי
שם, מתחת לשלושה עצים,
הפשטת את נפשי.

לא הבנתי  מה קורה לי..
למה אפילו הירח לצדך?
שם, מתחת לשלושה עצים,
נשארתי מול עצמי מנותקת ואבודה.

שם, מתחת לשלושה עצים,
שמת מולי מראה מדויקת ומכאיבה.
שם, מתחת לשלושת העצים
קיבלתי עונש באהבה

שיעור בענווה.

אחרי שהפשטת, שברת, פתחת
רציתי כל כך להתמלא בך.
אבל בשיעור הזה,
זאת אני שצריכה ללמד את עצמי אהבה.

שם, מתחת לשלושה עצים
שכחתי שיש לי פנים,
שם, מתחת לשלושה עצים,
הייתי כל כך קרובה לעצמי.

 

לפני שנה. רביעי, 25 ביולי 2018, בשעה 16:44

המליצו לי בבקשה על בלוג טוב לטעמכם של שולטת מנטאלית 

או..להפך נשלט מנטאלי מנוסה.

 

פחות מעניינים אותי תיאוריים גרפיים (הפעם) . יותר עומק של תהליכים וחוויות.

גראנד מרסי.

לפני שנה. רביעי, 25 ביולי 2018, בשעה 09:31

ביום אחד אוכל לקרוא לך בשם...
ביום כשלא יהיה פה מאסטר
לא תהיה פה של...
אני חושבת על היום הזה הרבה.
חושבת כמה הייתי רוצה להגיד לך בגובה עיניים,
שואלת מה באמת יכול להיות שונה?
כשלא אהיה על הברכיים...
קצת מפחדת מהיום הזה בינתיים.

ביום הזה כשאקרא לך בשם,
נראה לי יהיה קצת קשה
להפריד את עצמי מ"של"...
להבין שהחלום הזה כבר התגשם.
חושבת כמה חזק אני כנראה,
אאחז במבט שלך.
כמה אודה לך על חתיכת הקליפה שכבר הושלכה...
על המתנה שקיבלתי באמצע דרך...
מפגש איתך...
היום הזה, כשאקרא לך בשם...
אין לי שום רצון עדיין
שהוא יתגשם.
אני רק לפעמים משתעשעת בו טיפה...
מסוקרנת מאד לגלות איך אז ידברו בינינו העיניים,
נראה לי, ארצה לגמרי לחקור אותך
מחדש
עם הידיים
עם השפתיים...
אבל בינתיים...
תרשה לי עוד קצת להיות של...

לפני שנה. חמישי, 19 ביולי 2018, בשעה 14:06

את זוכרת את המילים שלך?
כן מאסטר.
תחזרי.
חוזרת.
אצבע בשקט מראה לריצפה.
אני אט אט מתמקמת.

את תדעי לשמור על עצמך?
כן מאסטר...
תשכבי.
נשכבת.
הראש מתחיל לחפש כבר דרך מילוט.
הנשיות בין רגליי רטובה ופועמת.

את זוכרת כמה נשאר לך ?
כן מאסטר!
כמה?
חמישים וחמש...
כל כולי כבר הפכתי לרצון אחד
שייקח אותי, שישתמש.

הידיים שלו רצות, מציירות אותי מחדש,
מפסלות,
מכוונות.
נשימה נעצרת.
גניחה של עונג ופחד מתוק
מדגדגת אותי מבפנים... משתחררת.

הידיים לשות, מלטפות, תופסות ,חופרות,
מתעקשות.
נושמת.
מרפה עוד פינה בגופי, בראשי, בנפשי
שנלחמת קצת, אך מאפשרת.

גל של עונג שוטף, מתעצם, מסתובב
בספירלה.
מרחפת.
הצלפה מצלצלת באוויר הסמיך...
- אחד, מאסטר... בשקט אומרת.

המשחק רק מתחיל והגוף כבר רוטט,
משתגע.
הצלפה נוספת.
- שתיים מאסטר.. הקול כבר רועד,
חיה רעבה שמוכנה לטרוף נוהמת ונדרכת.

עוד ליטוף, עוד לישה, עוד צביטה, עוד חפירה אחת
לא מתפשרת.
הרעב עולה.
מתחננת
להרגיש אותו עמוק בתוכי, לקבל עד הסוף
בגופי, כמו שהנפש כבר מקבלת..

לפני שנה. רביעי, 18 ביולי 2018, בשעה 15:00

המערכה הזאת תיגמר בדם...
אני כואבת כאבים שלא שלי
אני נקרעת ומנסה לברוח מעצמי
אני הולכת להרוג... את עצמי גם...

המערכה הזאת תיגמר בדם...
אני כלואה בתוך מפלצת רעבה
היא משתלטת ומחפשת מלחמה
אם לא הנצחון, אז לפחות קורבן...

המערכה הזאת תיגמר בדם...
אני מלאה בקוצים כלפי חוץ ופנים
היום אני שוכחת איך נושמים ואוהבים
רוצה להיעלם.. עדיף כמה שיותר מוקדם.

המערכה הזאת תיגמר בדם...
חיה שבתוכי צורחת ,מגיבה הרבה לפניי
היא קורעת, אני תופרת.. טלאי אחר טלאי..
רוצה להיעלם... עדיף כמה שיותר מוקדם!

(C)

 

 

לפני שנה. שלישי, 10 ביולי 2018, בשעה 19:21

-במה את מוכנה לשלם של, כדי לקבל אישור לגמור? מה את מוכנה לעשות בשביל זה?  ... הוא שואל אותי כשהוא שכוב מאחוריי ממש צמוד ומזיז חזק ומהיר את היד על הדגדגן שלי.

אני מזיזה המעגליים איטיים את התחת שלי על הזין המתקשה שלו מתחת למכנס והראש שלי לא מתפקד בכלל. ריק סמיך ואפל - כל מה שמצאתי איפה שפעם היו מחשבות.

-לא יודעת מאסטר. במה אני יכולה לשלם?

אני מזיזה את עצמי יותר מהר, אולי הוא לא יעמוד בגירוי? אולי יתרכך וינתק את הראש שלו?... לא קרה.

הוא מגביר כוח וקצב...

- במה את, של, בוחרת לשלם כדי לגמור?

הגוף שלי כבר משתגע, אבל הראש מחפש תשובות בחלל מעורפל. וזה מוציא אותי מדעתי ההבנה הזאת שאני לא יודעת. אין שום תשובה. אני לא יודעת מה אפשר להציע. זה מביך אותי המבוי הסתום הזה. תחושה מוכרת מפעם- שבא לך ממש להיעלם, אבל הגוף פה.. מגיב אליו, רוטט ומשתגע, ואני מחזיקה את עצמי. 

הוא לוחץ  חזק על הדגדגן, חופן את השפתיים..

-של, אז במה את מוכנה לשלם?

ואני באותה שנייה זורקת באוויר בבטחון מלא מחיר יחסית גבוה, בלי לחשוב על זה בכלל...

-את רשאית לגמור של ...

ברור, תשאל כל אחד בשיא בגירוי שלו אחרי כמה ימים של איפוק במה הוא מוכן לשלם. יופי מאסטר. 

תרגיל יפה. למדתי פה משהו;)

ולא רק את התרגיל, נראה לי גם את השיעור... 

עכשיו נשאר רק לשלם...

 

 

לפני שנה. שני, 9 ביולי 2018, בשעה 11:20

מאסטר מהדק ומדייק לאט לאט... 

- את תמיד יכולה לשתף מה את מרגישה , אבל תצטרכי לבקש רשות לפני כן, shell...

-מאסטר, יורשה לי לשתף משהו?

- כן, Shell...

-אתה זוכה אצלי להמון קללות בלב עם חיוך על הפנים, מאסטר..

-מותר לך לקלל אותי שלא בפניי shell

עם זאת אם תבחני את הסבלנות שלי פנים מול פנים shell סביר מאוד שהסטירה תהיה לגמרי מצלצלת ומלאה בפעמוני השכמה של
או אפילו פעמוני אזהרה.

את מוזמנת לקחת את זה בחשבון של.

***

אני לא בטוחה שהוא מבין כמה הוא מדוייק אותי עם הגבולות שהוא מציב לי בשלב זה של החיים.

ללמוד לענות רק כששואלים או לוודא שבכלל רוצים לשמוע את דעתי בנושא מסוים- משהו שבהחלט אני חייבת לעשות כדי להפסיק לבזבז את האנרגיה שלי על כל אותם פעמים כשרציתי שיקשיבו לי, אמרתי בכל מקרה, גם אם בנאדם לא היה מוכן כרגע ... 

***

יום שני לאיסור גמירה.

אדוני מעודכן וזורם עם החלטתו של מאסטר. אתמול כשהודעתי לאדוני שעליי לא לגמור עד במפגש עם מאסטר, ביקשתי לא לנתק איתי מגע מיני, אלא להפך לאתגר אותי.. ואם כבר הוא יוזם איתי מגע, והסיפוק שלי הוא לא פונקציה כרדע- אז שיעשה איתי מה שהוא רוצה... והוא עשה ... 

להיות שם פשוט בשביל להיות שם- בלי לרוץ לעונג שלי או לאיזשהי מטרה אחרת- משהו ששכחתי בתקופה אחרונה... 

שמחה להיזכר בזה.. מבינה שיש לי שם עוד דרך לעשות...

***

החיה בתוכי מתחילה לנוע במעגלים בתוך הכלוב.. האנרגיה זזה בגלים בגוף והמוח דרוך.. זאת בדיוק הפוזיציה שהוא רוצה אותי... ואני פשוט רוצה לטרוף. ומוכנה להרבה כדי לקבל את מה שאני רוצה!  

לפני שנה. חמישי, 5 ביולי 2018, בשעה 16:21

.... והנה, הגיע זמן למשחק חדש.

קיבלתי שם חדש. קיבלתי עליי חוקים חדשים.

לו אני קוראת מאסטר. ההפרדה עושה לי טוב, אדוני הוא אחד והיחיד, בעלי האהוב (כן, שמישהו ימסור תודה לכלובי ;)) ... עכשיו הופיע מאסטר. 

מאסטר, שבפעם הראשונה בחיי אני זאת ששמתי הצעה על השולחן אחרי היכרות יחסית קצרה בלי להסס- תשלוט בי.

אז יש לי עוד שם.  שם של מישהי חדשה שמתחילה לנוע לה בגבולות שהציב לה מאסטר. Shell חצופה קצת... עם גחמות, אבל מאד רוצה לרצות וכועסת כשהיא לא מצליחה.

מתבוננת בה. 

היא ילדה קטנה שרוצה ליטוף ותחושת בטחון... רוצה שיבינו אותה ויראו אותה. שיגידו לה שזה בסדר לרצות טוב לעצמה בלי פחד. 

And so we begin....

 

לפני שנה. שבת, 6 בינואר 2018, בשעה 12:47

אני כל כך אוהבת להסתכל עליך כשאתה חוזר משם...

מתוק, עם מבט של גור מרוגש.

הפנים נוצצות ,פה טיפה פעור, העיניים חצי עצומות אבל מחפשות את המבט שלי.

עוד לפני רגע איבדת את עצמך בתוך אורגזמה שלי... עוד לפני כמה רגעים הלשון שלך, השפתיים שלך והפנים שלך עשו אהבה עם הנשיות הרכה, הלחה והרותחת שאתה כל כך אוהב...

לפני כמה שניות זזתי על הפנים שלך בשחרור מעצורים מוחלט כשאני אוחזת בראש שלך חזק ומנסה לדחוף אותך יותר ויותר פנימה...

ואז אתה חוזר.. אתה עולה מעליי עם המבט הזה... מבקש.. בוחן... דרך העיניים שלך אני יכולה לדעת שהזין היפה שלך מטפטף ומבקש פורקן.

הרגע הזה בו אתה מתחכך בי ומקבל אישור להיכנס. ההתמסרות במבט ודומיננטיות בתנועות שקורות שם למטה. קולות של גור מתרפק באוזן ודחיפות עמוקות וממלאות אותי כל פעם בעוד ועוד ממך...

אז כבר אמרתי לך כמה אני אוהבת את הרגע הזה כשאתה חוזר משם?

 

לפני שנתיים. שבת, 16 בספטמבר 2017, בשעה 01:30

יש מקומות שדברים קורים בהם. 

דברים שמבקשים בחידוד מדויק פשוט מגיעים.לאחד המקומות האלה קוראים פלאיה. 

שפע שנוצר בה מנתינה של אנשים, מביטוי כן שלהם מספק תשובות לחלומות. רק תעז.

אני מתבוננת בשפע הזה כבר 5 שנים. בהתחלה זה מפחיד ממש כשהכל יכול לקרות לך, נכון? הרי מה שתבקש — הפלאיה תספק. לך תתמודד עם זה אחר כך.

יש משהו מאד מיני באירועי ברן. זה לא העיקר בכלל, אבל זה שם, במקום בו מבקשים ממך לבטא את עצמך רדיקלית עם הכלה וכבוד לאחר— המיניות חוגגת. ועם כל זה , 5 שנים של אירוע ברן— והם כולם היו א—מיניים עבורי. לא ידעתי מה אני אמורה לחשוף פשוט. לא הכרתי את המיניות שלי. התביישתי ממנה.

שנתיים אחרונות, בהן אני נוגעת לאט ובעדינות בצדדים שונים של המיניות שלי כנראה עשו את העבודה.

לברן הזה באתי עם רצונות ופנטזיות דווקא מיניות, רציתי ברן מיני. וגם ידעתי מה בדיוק אני רוצה לבקש. ופלאיה הביאה.

הביאה קודם אותה, בול במקום הנכון ובזמן הנכון. עברתי איתה דרך מדהימה ומאד לא פשוטה בתקופה האחרונה ותמיד היה שם קצת, אבל ממש קצת מתח. והנה אנחנו, שם על הארזג  הזה על החול בלילה, מתבוננות בכל היופי של האירוע ופשוט מתחילות להתנשק. הזמן עצר שם. התנשקנו לאט, התענגנו על כל נגיעה קטנה, הרבה ספייס חם ואוויר היה בנשיקה הזאת. את כנראה לא תקראי את זה, אף על פי שיש סיכוי, הייתי צריכה  אותך שם כדי להיזכר במשהו חשוב. משהו שביקשתי להיזכר בו. כמה אני נהנית מאנרגיה נשית שעוטפת אותי. 

 

הפלאיה הביאה גם אותו. שכן מקמפ ליד שקצת צחקנו ביחד והחלפנו כמה משפטים קלילים ביממה שהכרנו,  פשוט נחת מולי במעגל לילה אחרי זה. 

"אז מה את לא עשית עדיין בברנים והיית רוצה לעשות הפעם?" שואל ברגע שהתישב.

"אף פעם לא הייתי בפרי לאב" (דום בו זוגות+ יכולים להיכנס ולקיים יחסי מין, אולי להצטרף לעוד זוג— כמובן, בהסכמה  ).

"בואי?"

"בוא" 

בכניסה לדום מסבירים לכם שכל זוג בא לעשות את הסקס שלו, כל התערבות היא רק בוידוא הסכמה, אפילו מבט יותר ארוך מסתם מבט חטוף דורש הסכמה. זה יוצר אווירה מאד נקיה ועדיין אינטימית מאד אפילו שאתם כרגע עושים סקס עם עוד 5 זוגות באותו חלל. 

נשים מדליקות אחת את השנייה בקולות. זה כמו שרשרת נביחות כלבים בערב. אחת מוציאה גניחה קטנה בצד אחד, אחרי זמן קצר אחרת מתחילה לגנוח, ואז עוד אחת. מודה , אני התחלתי את השרשרת.

החוויה איתו הייתה נעימה, רגועה, ונילית אבל לא מתוקה מדי. עונג איטי, הרבה התבוננות אחד בשנייה,  שקט והאנרגיה המטורפת הזאת שקיימת בהחלטות ספונטניות— זה סוג של סקס שמתמלאים ממנו במקום להתרוקן.חיבור נכון.

כשהלכנו לשחות אחרי הדום,  התגלה שהחוויה הזאת הייתה שם בול בשביל שנינו, כדי לעשות צעד חשוב במקום שפוי ובטוח. צעד בדרך אל בחופש הפנימי של כל אחד מאיתנו. חוויה ששנינו הסכמנו להשאיר רק בגבולות החוויה ושנינו היינו צריכים ללמוד מה זה. 

אחרי שחייה, התלבשנו, עלינו למעלה, הוא פגש את החברים שלו, אני המשכתי ללכת...

עם לב רגוע, ראש נקי וגוף נעים, מלא ורך אחרי כמה אורגזמות:)

אתה רוב הסיכויים לא תקרא את זה, אבל תודה לך על הדיוק.

והמון תודה לפלאיה שהביאה את המתנות האלה.

והעונג האמיתי זה לחזור הביתה ולספר לך על זה. לדעת שתשמח שנהניתי, לדעת שזה קצת מדליק אותך לקנא. העונג לחזור הביתה, להסתכל לך בעיניים ולהרגיש בבית, לא משנה לאיזה מקומות לא צפויים החיים זרקו אותי ואני נזרקתי לשם בלב שלם,  כי בבית מבינים אותי ומחכים לחיבוק חם ואוהב לפני שינה. 

אז יש מקומות בהם דברים קורים. ותכלס, הם בכל מקום המקומות האלה, פשוט צריך לדייק ברצונות.