בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 3 חודשים. 10 באוגוסט 2024 בשעה 11:48

א' נכנס לסלון מלא אנשים ולא הצלחתי להסתיר את השמחה שלי! לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן, אנחנו מכירים מעל 7 שנים, עם כימיה משוגעת בינינו, עם אהבה והערכה עצומות אחד לשנייה, ו... עם מתח מיני לא ממומש של שנים, כי טיימינג זה לרוב עניין של תזמון.

הוא בא להביא לי חיבוק קל בשרשרת החיבוקים של שלום שלום שהוא נמצא בה, אבל אני נצמדתי אליו בחיבוק חם וחזק מהתרגשות. הוא קלט, סידר את הגוף שיהיה לו נוח, ועמדנו שם, אלוהים יודע כמה זמן, בחיבוק המרגש הזה.

ל' נכנסת אחריו, הם שוכבים כמה שבועות למיטב ידיעתי. אני מכירה אותה כמה חודשים מתוך אותו המעגל שהתאסף בלילה הזה.

היא מתוקה ממש, יפה למות, יצא לנו לנהל כמה שיחות לפני כן, אבל לא הייתה בינינו יותר מדי אינטרקציה עד כה.

כל הערב הם מתחבקים ומרגישים ממש בנוח ביחד. אני קולטת את הדינמיקה. ל' דבוקה אליו, לא משחררת.

אי אפשר גם היה לפספס שבכל הזדמנות הוא חיפש אותי. בכל פעם שזזתי בחלל, ראיתי אותו רגע איתה, אופה, עוד רגע הוא כבר פה לידי. בכל העברת מצית/כוס יין היד שלו הגניבה עוד כמה שניות של מגע עם היד שלי. 

זה היה הלילה שלי ושלו, הרגשנו את זה. חיכינו לזה כל כך הרבה. 

בשלב כלשהו מצאנו את עצמנו שלושתנו במעגל קטן במרפסת על מזרן גדול.

הם בחיבוק נעים ורך, אני מולם, מגלגלת ג'וינט, מזיזה בקלות את האגן בקצב המוסיקה, מחייכת לשניהם. אנחנו מנהלים שיחות כיפיות ושנונות, הרבה שיחות על ההיסטוריה שלנו, הוא לאט ומאד נעים מלטף לי את הרגליים.

ואני מרגישה שלא נוח לל'. הוא מתבוננת מתוך שקט, אבל אני מרגישה שהיא מחוץ לסיטואציה, שאני וא' כבר עמוק בתוכה.

אני וא' מחליפים מבטים, ומחליפים נושא מהסיפור האישי שלנו.

בשלב כלשהו א' מזמין אותי להצטרף ולשבת איתם ולא מולם, ואני הצטרפתי לכרבול.

ועדיין אני מרגישה שקט מצד ל', יותר מדי שקט. וזה מבלבל אותי, כי אני לא רוצה להיכנס או להפריע בדינמיקה . לא רוצה להרגיש פיל בחנות חרסינה ולפגוע.

אחרי כמה דקות מאד נעימות ומדליקות כי הוא סוף סוף כל כך קרוב כמו שרציתי, אני מתנתקת מהם וחוזרת לשאר האנשים. משאירה אותם לבד. מרגישה שהם צריכים את זה, היא צריכה את זה.

בהמשך אני פגשתי אותו במסדרון לבד ונצמדת אליו לנשיקה ללא שום הסכמה וללא שום בדיקה מקדימה, כי ידעתי שאני מתפרצת בדלת פתוחה. לוקח לנו זמן להתנתק אחד מהשנייה ואז אני אומרת לו "לל' לא נוח". הוא מסכים איתי ואנחנו חוזרים לחלל המשותף. 

מתיישבים על הספה גדולה, שוב באותה סיטואציה, א' באמצע, ואני ול' מצדדיו.

הוא מלטף את שתינו ואני מסתכלת בעיניים של ל'.

היא נינוחה, מחייכת, אנחנו מלטפות את א' והידיים שלנו נפגשות במגע עדין ומתגרה.

אני ממשיכה את הליטוף במורד היד שלה ברכות חוקרת, בקושי נוגעת... " המגע שלי נעים לך? תרצי שאמשיך?" שאלתי אותה.

"מי לא ירצה את המגע שלך?!?" היא ענתה בשאלה ושמה את היד שלי הירך שלה.

אנחנו ממשיכים ליטוף נעים, א' מסתכל לי בעיניים , כל כך נוח לי במבט שלו.. ומנשק אותי נשיקה איטית ומענגת. בזמן שהידיים של כולנו מתחילות לרוץ כבר יותר בטוח, הוא מנשק אותה וחושף לי את הצוואר שלו לנשיקות קטנות ומתגרות.

הוא חוזר לנשק אותי, היד שלו נוחתת פתוחה, מחבקת ומחממת בין הרגליים שלי, משתהה שם, מרגילה אותי לנוכחות שלה וזה גורם לי לשחרר אנחה קלילה לתוך הנשיקה שלנו. הוא מתנתק, מסתכל לי בעיניים ובלי לדבר אנחנו קמים ומשכיבים את ל' על הספה על הגב.

אני מתיישבת, היא שמה לי את הראש על ברכיים והוא התיישב לידינו. אני מרגישה שאני וא' מדברים עם העיניים. אנחנו כל כך רוצים אחד את השנייה, אבל בוחרים להביע את זה דרכה. 

הידיים שלנו רצות עליה, נפגשות לפעמים, אני מלטפת לה את הפנים, את הצוואר, מגיעה לשדיים שלה, עוצרת ומסתכלת לה בעיניים בשאלה אילמת. היא מהנהנת בראשה בשקט והיד שלי גולשת לתוך המחשוף המלכותי שלה במגע מאד עדין של הציפורניים. בלי לגעת באמת, רק לעשות טיזינג. 

היא מתענגת של המגע שלנו מסתכלת לי בעיניים ומושכת אותי לנשיקה מתוקה כל כך. הידיים שלה מלטפות את החזה שלי, את הגב ואנחנו צוללות יותר עמוק לתוך הנשיקה החושנית והרכה. 

"אפשר להוריד את הבגדים שלך?" שאלתי אותה בלחש באוזן . אנחנו בחלל עם עוד 5 אנשים שנשארו שגם הם כבר מתחילים את המשחקים שלהם, אך בכל זאת רציתי לוודא שנוח לה.

"כן"

אני בעדינות מורידה לה את החולצה ואת החזייה, א' מוריד את המכנס הקצר שלה. ומתגלה מול העיניים שלי גוף יפיפיה. אני מלטפת אותה בעדינות בצוואר, יורדת לאט לאט לחזה ... ואז אני קמה, מורידה את השמלה שלי ואת החזייה שלי ונשכבת לידה.

אנחנו מתחבקות חיבוק חשוף ערום רך ונעים כל כך ומתנשקות ללא הפסקה. אני מרגישה את היד של א' מסיתה לי את התחתונים ומלטפת אותי, מגרה לאט לאט.  אני כבר זזה עם האגן בפלואו כל כך נעים. 

הוא מבקש רשות ממנה לרדת לה , מסתכל לי בעיניים ומתחיל מגע יותר נחוש סביב הדגדגן שלי בקצב של הריקוד שלי.

הוא צולל לתוכה, מעביר אצבעות רכות אבל מאד נוכחות במעגלים בין הרגליים שלי. ל' שקטה מאד, אבל הנשימות שלה הופכות לאט לאט ליותר קצובות ועמוקות, אני לא יכולה לעצור אנחות בקול שנשפכות ממני, ואנחנו פורקות את זה בתוך הנשיקת המערפלת  שאין לה תחתית.

הוא היה קרוב מאד לגמירה שלי, ונראה לי גם שלה, ואז הוא עצר ויצא מהחדר. אני ול' המשכנו את הפלואו בחיבוקים עדינים ונשיקות, תוך ליטוף היא משכה את התחתונים שלי ממני.

אני נשכבתי על הגב והיא התחילה לשחק עם החזה שלי.

א' חוזר לחדר..

"ל' עשתה פה מעשה" אני זורקת לו בחיוך.

"איזה?" 

"הורידה ממני את התחתונים "

"כל הכבוד לך ל'" הוא נותן לה נשיקה ארוכה, נשען מעליי ונישק אותי לאט וכל כך טוב, תוך כדי שאני מרגישה את הידיים שלה רצות בכל הגוף שלי גורמות לו לזוז בקצב המגע.

הוא יורד למטה ושואל אותי "אפשר ספיו?"

"אני אשמח מאד א'" והשפתיים החמות והלשון הרכה ורטובה שלו התחילו מסע מעמיק וקשוב בדרך לעונג שלי. לא לקח לו הרבה זמן לגרום לי להשמיע כמה צעקות עסיסיות בחלל ולבקש ממנו לעצור את המגע כדי להחזיר לעצמי את הנשימה השתגעה לה לגמרי.

הוא נעמד על הברכיים, ל' מתקרבת אליו ומכניסה את הזין שלו לפה שלה. אני מתענגת עוד כמה רגעים על התחושות שלי, מתבוננת בהם, במשחקים עדינים מיניים מאד שמתקיימים בחלל מסביב, ממש לידינו.

אני קמה,  אומרת לו תודה ונותנת לו נשיקה בזמן שהוא מתענג על המציצה שלה. מלטפת לה את הגב, ירכיים, עוברת עם מגע יותר בטוח ומושך על התחת שלה, חוזרת ללטף וקצת לצבוט לה את הפטמות. היא שקטה הילדה הזאת, אבל הנשימה שלה סיפרה לי מה דעתה על הצביטות.

אני מסתכלת עליו, ואז מתקרבת אליה ונותנת לה נשיקה על הזין שלו בזמן שאני מעבירה ליטוף רך על ביצים שלו עם יד בקושי נוגעת.

היא פינתה לי מקום ואנחנו התחלנו לשחק עם הלשון , כל אחת מהצד שלה. 

אני הרמתי עיניים לא' וראיתי אותו מתבונן בנו וחייך, זה שזה מגרה אותו שתינו הרגשנו בוודאות.

א' נשכב על הספה , ל' המשיכה לרדת לו בנחישות רבה , אז למה שאפריע, חשבתי לעצמי.

"ספיו, רוצה לשבת לי על הפנים?" 

"איזו הזמנה! בעונג רב" 

אני עליתי מעליו , עם רגל אחת מכופפת ועומדת, בלי להתיישב ולחנוק אותו צללתי עם הפות לתוך הנשיקה החמה שלו. התחלתי תנועות מאד איטיות עם האגן, לתת לעצמי ולו להתרגל לקצב, למצוא אותו. 

ל' בזמן הזה עלתה מעליו והתיישבה על הזין שלו. היא זיינה אותו מהר ומדוד מאד שם, אני זזתי עם הגב אליה מאד לאט על הפנים שלו, לא יודעת כמה זמן עבר ככה, בתוך תנועה אחת בלתי נגמרת ומענגת, שמורכבת מתוך תנועות כל כך שונות. 

זוכרת שמ' עבר לידינו , עצר לשנייה, אמר " כמה יפים אתם" והמשיך.

הלשון שלו לא ויתרה , היא זיינה אותי עמוק ככל שיכלה, אני התפתלתי, נשמתי עמוק וניסיתי לקחת את האנרגיה הזאת עוד יותר גבוה, לא רציתי לגמור. שיחקתי עם עצמי, שיחקתי איתו, עד שאיבדתי את זה ושוב החלל ספג רצף של ביטויים קולניים לעונג שלי.

אני ירדתי ממנו, נישקתי אותו נשיקה עמוקה עם הלשון שרצה ואוספת את הטעם שלי אליי מהפה שלו.

ל' ירדה ממנו באה לנשק אותו ואני ירדתי למטה ורק הצמדתי פה הדוק ולח לקצה הזין שלו. לאט לאט בחיבוק שפתיים חזק הכנסתי עוד ס''מ ועוד ס''מ פנימה עד שנכנסתי אותו עד הסוף ועצרתי. שמתי יד אחת על הבטן התחתונה שלו, יד שנייה עוטפת ובעדינות מושכת ביצים, והתחלתי לחזור על אותו  מסלול , חזק, הדוק, לאט ולח למעלה, וחוזר חלילה.

הם מתנשקים והגוף שלו נענה לכל תנועה שלי, אני מרגישה אותו נטען בפי, מזדקר עוד יותר, ואני מנתקת את המגע ועוברת לנשק את הביצים.

הוא תופס את הראש שלי בבקשה, לא בדחיפה. אני מסתכלת לו בעיניים ומתחילה לאט לאט ללקק את הזין שלו לאורכו, הוא בזמן הזה משחק עם היד השנייה עם ל'. 

אחרי משחק עם הלשון אני נשכבת עם הראש על הבטן שלו, מצמידה את התחת שלי קרוב אליו, כך שיהיה לו נוח לשחק גם איתי , ומתחילה לזוז מהר עם הפה על הזין שלו. מאד מהר נכנסנו לקצב משותף ומגרה לשנינו , בו הוא מזיין לי את הגרון מהר ועדין כל כך ומזיין אותי באותו קצב ועוצמה בדיוק עם האצבעות שלו. באמת לא יודעת ולא ראיתי מה הרגישה וחוותה ל' באותו רגע, היו שם רגעים בהם היה סנכרון כל כך מושלם ביני לבינו. 

הרגשתי אותו בפה שלי מאד קרוב, הרגשתי את עצמי מאד קרובה , אבל רציתי לשחק עם זה עוד אז שיניתי משחק לרך יותר וזה גרם גם לו להאיט את הקצב גם , לנשום וקצת להתרווח בתוך הגירוי הגבוה.

לפתע הוא מתנתק משתינו, קם, הופך אותנו, אחת אחת על הגב, מצמיד קרוב אחת לשנייה ומתחיל לנגן על שתינו. כבר הבנו, שאני אני הכלי הרועש במקהלה ? יופי, כי ככל הנראה לא רק האנשים שהיו בחלל, גם השכנים יכלו לשמוע שספיו נהנית ;))

אחרי ששתינו גמרנו בתוך חיבוק ונשיקות, אנחנו עצרנו לשתות ולעשן משהו, ואז הם החליטו ללכת, כי היה כבר בוקר ומלא אור בחוץ...

וזה רק הסיפור הראשון מהמסע שעברתי בלילה הזה.

ואני לא מבטיחה שהסדר הכרונולוגי בהכרח נכון. 

לא בטוחה שנזכרתי בהכל.

יודעת שזה  מעשה אהבה של 3 משתתפים, מעשה ממלא ומטיב. מאד מחובר ואינטימי. 

לא בטוחה אם הוא קרה באמת.

לא בטוחה שתיקנתי את כל השגיאות:)

ההמשך יבוא...

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 6 באוגוסט 2024 בשעה 13:04

כשהוא קשוב וער לנשימות שלי

למבט שלי

לקולות שלי

לכל תנועה של הגוף שלי ומה הוא מבקש בלי שהספקתי להגיד משהו

שם מתחיל החופש עבורי.

שם, במקום בו אני נראית ונשמעת,  נגמר התסריט ומתחיל ריקוד טגנו מסקרן בו אפשר להשתחרר ולהדהד לפרטנר המוביל.

ההקשבה מדליקה ומכניעה אותי.

 

תודה.

לפני 3 חודשים. 5 באוגוסט 2024 בשעה 7:07

לא יודעת, מה איתכם, אבל האיום האיראני הזה עושה אותי מגורה כמו משוגעת ;)

מעניין, אולי זה הסיכון האפשרי שמקפיץ את המערכות?

או שזה הרצון לחיות שמרים את הראש מעל הפאניקה שמסביב?

לא יודעת, אבל יודעת בדיוק איזה תקיפה הייתי סופגת עכשיו בשמחה 🤦🤣

 

 

לפני 3 חודשים. 3 באוגוסט 2024 בשעה 9:40

עניתי כששאלת "איך תרצי שאחדור?" לפני החדירה הראשונה שלך לתוכי.

החדירה שהתאפקנו לכבודה במהלך כמה שבועות של טיזינג ואד'גינג מתוקים.

 

היום אני לא רוצה שתשאל.

רוצה שתיקח מה ששלך , איך שתרצה.

רוצה להרגיש את היד שלך על העורף שלי, ולהרגיש את עצמי מתרככת ונמסה לתוך המגע הזה.

אתה כבר יודע שאני משתגעת בקונטרסטים.

אז בבקשה תשתמש במלכה שלך, תאהב ותהלל את הילדה שלרגלייך.

 

אתה יודע יופי יופי איך עושים את זה.

 

לפני 4 חודשים. 23 ביולי 2024 בשעה 6:23

מתה פה מצחוק כבר כמה ימים.

ציינתי בערך בכל מקום אפשרי בפרופיל שאני לא פנויה להיכרויות.

למה?

כי לא פנויה.

אני מנהלת חברה, מנהלת שתי מערכות יחסים מתפתחות ( מר יופי ומר ש'), כן איכשהו נכנס בין השורות עוד שועל אחד שאני משקיעה בלהכיר אותו, כי אם אני כבר שם, אני שם.

אז מכבוד לכל אחד, אני לא מתחילה אפילו שיחה , כי אין אותי ליותר מזה. בקושי יכולה להבטיח שיחה רצופה.

אבל בכל זאת באים זאבונים חמדמדים להסגביר לי שהבלוג שלי מספר אחרת.

"נכון, כתוב לך בפרופיל שאת לא פנויה, אבל הבלוג שלך מספר אחרת ואני הקשבתי לבלוג"

אז בוא נסגור את זה אחת, ובטח לא לתמיד🤦

הקשבת למר בחור שלך, לא לבלוג שלי.

הבלוג שלי סה״כ משך אותך. מה שאני כותבת מושך אותך.

החושפנות הרגשית וזווית ההסתכלות שלי על העולם מדליקות אותך, גם אם הן מכוונות למישהו אחר באותו רגע, או אל עצמי בלבד.

זה מספר שאני פנויה להיכרות בדיוק באותה רמה, כמו שהחצאית הקצרה שלי מספרת לך שאני מוכנה לסקס איתך, קפיש?

לא זה לא. אם אתה מדלג עליו אפילו לא באלגנטיות בשלב זה, מי ייתן לך שליטה בשלבים יותר מתקדמים, שלא נדע?!

 

 

לפני 4 חודשים. 22 ביולי 2024 בשעה 11:50

ככה , בדיוק ככה אני מתנהגת כשלא נותנים לי את הצעצוע שאני הכי רוצה!

בת יחידה מפונקת שלא יודעת מה זה "לא".

בת 40, שכל כולה הפך לילדה קטנה שרק רוצה את מה שלא נותנים! 

דחיית סיפוקים? לא שמענו.

הילדה מתוסכלת, לא מפוקסת, משתגעת בתוכי בטנטרום...

ואני מנסה להתבונן במה שמתחולל בי ולהרגיע אותה.

אבל אני לא מספיקה פה...

והייתי רוצה להיות מספיקה לעצמי גם ברגע הזה.

 

 

לפני 4 חודשים. 21 ביולי 2024 בשעה 20:45

לאט.

רוצה שתרצה להכיר אותי לאט. יש בי הרבה צבעים ונדרשים זמן ותשומת לב כדי שתצליח לקלוט לפחות חצי מהם. מעטים שהצליחו עד כה לקלוט יותר.

אני לא ממהרת להפקיד את עצמי בבעלות שלך עד שלא אהיה בטוחה שתדע להכיל את הרוב ולקחת את זה בכבוד, בסבלנות ובזהירות. 

 

אני עברתי חוויות מאד לא פשוטות בשנה האחרונה, עדיין נמצאת בדחיפת העגלה המלאה במורד ההר מתוך תהום של כאב ואובדן, פחד ותחושת חוסר ביטחון כללית.

אני ראיתי מוות כל יום, כל פאקינג יום במשך חודשים ותוך כדי נשארתי בלי העמודים הכי חזקים ותומכים שלי.

נראה לך שתדע לא לזעזע את העולמי ההפכפך גם ככה כרגע? 

תזוז לאט ככל שאתה יכול, כי זה קצת שדה מוקשים, גם בשבילי.

אני לא אפיזודה שבוודאות תהיה קלילה, אני אשה מורכבת עם ניסיון החיים שיספיק לכמה, והבנה שהיא יודעת לעבור מצבים לא אנושיים עם פצעים בלב, אבל לצאת מהם יחסית שלמה. 

נראה לך שיש בך מספיק כוונה טובה, לב, רגישות, סבלנות ועוצמה נפשית להשתלט על כל זה?

אז כל עוד אתה לא בטוח, ואני לא בטוחה, אז לאט.

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 21 ביולי 2024 בשעה 9:14

מה תרצי שיקרה?

 

אני יודעת שהלב שלך שבור לרסיסים עדיין,

הוא מנסה להדביק את עצמו בחזרה, רסיס רסיס.

את יודעת שהוא כבר לא יהיה אותו דבר?

נבנה פה לב חדש.

וגם תוך כדי בנייה יש תאונות, זוכרת?

נכון, לפעמים גם תאונות כואבות מאד.

 

אבל שימי לב, הוא כבר מסוגל לכאוב.

סימן טוב, ילדה שלי.

הוא גם מסוגל לקוות, להתרגש בציפייה ולהתאהב.

מסוגל גם להתרסק שוב.

 

הוא חי, למרות שעדיין צריך המון חום ותשומת לב כדי להיות לב חזק שוב.

אז מה תרצי ילדה?

שנבנה קירות סביבו או שנאפשר ללב להמשיך את המסע שלו?

נכון,  הכאבים הקטנים החדשים מושכים אותנו לכאב הגדול שעדיין לא עבר עיבוד... 

אבל אולי זאת גם הדרך לגעת בו סוף סוף?

 

אז מה תרצי ילדה? להתגונן או ללכת דרך הכאב הזה ולתת לו מקום?

הכל אפשרי.  השאלה היא רק מה את בוחרת?

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 19 ביולי 2024 בשעה 14:48

אני עולה במדרגות של הבית שלך, נכנסת בדלת שהשארת פתוחה לרווחה עבורי, כמו שאתה עושה כל פעם.

אתה יושב על הספה, מגלגל סיגריה. כשאתה רואה אותי, אתה קם להגיד לי שלום, אבל אני עוצרת אותך עם תנועה ברורה של היד ומצביעה על הספה.

אתה מתיישב שוב, קצת מבולבל, רק פותח את הפה שלך בניסיון להגיד לי משהו ... ואני מצמידה את האצבע שלי לפה ועושה שששששששש אחד שקט.

אתה שותק.

"יופי".  אני אומרת לעצמי בקול רם כאילו אתה לא נמצא פה, מתיישבת מולך, בשקט ובלי למהר מגלגלת לעצמי ג'וינט. אתה מסתכל עליי עם הרבה שאלות בעיניים, ואני ... לא מיישרת מבט. 

לא מגיע לך לצלול בעיניים שלי כרגע.

אני לוגמת מהיין שדאגת למזוג לי מבעוד מועד, כמו שאתה עושה בדרך כלל. 

אתה עדיין יושב בשקט ורק סורק אותי.

השיחה האחרונה שלנו נגמרה לא משהו.  יש מצב שאתה אפילו קצת מופתע שאחרי השיחה הזאת הגעתי אליך בכלל...

אני מתרווחת על הספה מולך, נושמת ובעדינות מזיזה את הגוף שלי כדי למצוא תנוחה נוחה בתוך עצמי.

אתה לובש רק מכנס קצר... אני מצביעה עליו ועל הריצפה. 

אני רואה שלא נוח לך עם זה, אתה לא מבין מה נכנס בי, אבל להפתעתי, אתה קם, מוריד את המכנס ונשאר לעמוד עירום.

בשלב זה, בדרך כלל גם אני מתפשטת מולך, אבל היום לא מגיע לך לראות אותי ערומה. 

אני רק מורידה את התחתונים שלי, ומעלה טיפה את קצה השמלה הקצרה גם ככה.

אני קמה מולך, מתקרבת להביא לך נשיקה, לפחות ככה אתה חושב, אבל אני רק מתקרבת לאט עם השפתיים שלי לשלך, עוצרת במרווח נשיקה אחת ולוקחת נשימה עמוקה. אתה כבר נושם לאט ועמוק.

אנו חוזרת לשבת על הספה, מדליקה את הג'וינט, עוד שלוק מהיין. ואתה עומד ולא בטוח מה לעשות בסיטואציה הזאת .

אתה מבולבל? חסר אונים? בא לי לשאול אותך, אבל במקום זה אני מפסקת את הרגליים שלי, זורקת כרית מהספה לרצפה לידי ומצביעה עליה.

לא התלבטת לרגע וירדת לברכיים בין הרגליים שלי.

"קרוב מדי" אני אומרת תוך כדי שאני דוחפת אותך עם הרגל אחורה. 

אתה מתמקם איזה חצי מטר ממני.

שקט.

צלילים עדינים מהתקליט של בילי הולידיי ברקע מלטפים את הנפש, אתה תמיד יודע מה אני צריכה לשמוע. 

אני מתחילה לגעת בעצמי, אתה לוקח נשימה עמוקה , אני מזיזה את היד שלי ממש לאט, רק מרגילה את העצמי למגע. ואתה ? לא אכפת לי תכלס.

הזמן עצר מלכת. אני לאט לאט מדליקה את עצמי, ואתה פשוט מהופנט מהמראה.

אני מראה על מקום קרוב יותר לידי ותוך שנייה אני כבר מרגישה את הנשימה החמה שלך על הפות שלי.

"לא לגעת, שמעת? לא מגיע לך."

התנועות שלי מתחילות להיות טיפה יותר מהירות וחזקות, אתה נושם אותי וזה מגרה אותך.

אני עוצרת, לוקחת עוד שכטה, עוד שלוק מהיין,  קמה ופשוט דוחפת את הפנים שלך בין הרגליים שלי.

תופסת אותך בפוני שלך והפעם פשוט מזיינת את הפנים שלך. נכון, אנחנו כבר יודעים שאני עושה אהבה עם הפנים שלך בדרך כלל. אבל לא היום. היום זה זיון, מותק. 

הלשון שלך זזה בסנכרון מושלם עם התנועות שלי, אני די מהר מתפוצצת באורגזמה מאד חזקה וקולנית... ומזיזה את הראש שלך ממני.

חוזרת לשבת על הספה, שמה את התחתונים שלי בחזרה, מסדירה את הנשימה, מסיימת את היין, אתה ממשיך לשבת על הרצפה עם הפרצוף המבריק ממני ומחייך.

אני בפעם הראשונה להיום מסתכלת לך בעיניים.

"לא עושים את מה שעשית. לא מתנהגים ככה, שמעת? מזל שלך שאני יודעת להראות לך את זה באהבה"

אני לוקחת את הדברים שלי ויוצאת מהדלת שנשארה פתוחה כל הזמן הזה.

 

כמה שהיה בא לי לעשות את זה עכשיו, אני לא חושבת שאפילו מגיע לך העונש הזה.

 

 

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 17 ביולי 2024 בשעה 21:42

הסיפור של מר יופי החל קצת יותר לפני חודש, הסיפור של מר ש' התחיל איזה שבוע אחרי זה ...

תהיתי מתי לשתף את כל אחד מהם בקיום של השני. 

השבוע החלטתי שככל הנראה שניהם here to stay לזמן מה, מר יופי כבר חדר עמוק ללב, מר ש'  ממיס את הלב שלי עם החום שלו. שניהם משגעים לי את הראש בקטע שונה ונפלא, שניהם מרגישים אותי ולומדים אותי כל כך יפה ...

אז שלשום סיפרתי למר יופי והוא היה ממש שמח בשבילי.

אתמול סיפרתי למר ש' - היה נראה לי שלקח לו כמה רגעים להקל ( אני הפולי הראשונה שלו), אבל לדעתי הוא קיבל את זה יפה ואף התחיל לתהות עם עצמו בקול רם , מה עדיף ? לרכז את עצמך בבן אדם אחד ( ואנשים מתים סה״כ) או לפזר חלקים שלך בכמה אנשים? "שאלה טובה בהחלט, אני כבר רואה איך אתה מר ש' בונה הרמון " צחקתי בתשובה .

"כן, אני קונה דירה, בונה תוספת וכולנו נגור שם "...

 

ועכשיו כשהכל פתוח, אפשר להמשיך לבנות אמון עם שניהם ולהתרווח בנחת בין שני המלכים.