סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 5 חודשים. יום ראשון, 12 באוקטובר 2025 בשעה 12:25

ושוב הגלגל מסתובב. ושוב הגיעה בהפתעה עונת "הכלוב".

'אכנס רק לרגע, לראות כמה בלוגים שזכורים לי לטובה' אמרתי לעצמי.

מרגישה בגוב האריות. מערת הזאבים, כלוב כשמו. תחושה מוכרת וקצת ביתית, יש לומר.

כנראה נכנסתי כי מישהו לא מזמן העיר בי אותה. היא יצאה לשחק כל כך בטבעיות, אולי כי הרגישה בטוחה. אולי כי הוא ידע איך בדיוק להוציא אותה. 

לא כולם יודעים, גם כשנותנים להם את המפתחות, את המפה המדויקת ואת המצפן לידיים. ופה, במפגש מזדמן יחסית, שלא היה צפוי להיות אפילו קינקי... היא קיבלה מקום והשאירה בי תחושה מתוקה מתוקה. 

יש בי הרבה חלקים, צורות וצבעים ומקצבים.

ולא, אני לא בטוחה ששוב התחיל הניגון. 

אולי רק כמה אקורדים. 

אולי בסדר אחר, קצב אחר, ואולי אסתפק בביקור קטן ומתוק והזכיר לי שהיא עדיין קיימת.

 

התגעגעתי לצבע הזה שלך, קטנה.

 

 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י