לחיות ברגע זה, להרגיש אותו ולחוות אותו במלואו.. בלי להיאחז בעבר, בלי לצפות לעתיד.. פשוט פה ועכשיו... לשים לב איך הגוף שלנו מרגיש, מה הוא מנסה להגיד לנו... אם לנסות להגדיר את היחסים בין הראש לבין הגוף - אז לרוב הראש הוא השולט והגוף הוא הנשלט. אבל אנחנו שוכחים שהחיים הם דווקא ברגשות שלנו, בתחושות שעוברות לנו בגוף, שם בדיוק נמצאת האוטנטיות שלנו.. הראש הוא רק מעבד את המידע, מנסה להסביר לנו בצורה שמובנת רק לו מה בדיוק חווינו הרגע.
בסופ"ש האחרון עברתי סדנה של טנטרה.. כבר שנייה בחיי. דרך הטנטרה מלמדת להקשיב לגוף בלי לנסות לתת לזה אינטרפרטציה , פשוט לחוות... לעצור את כל הפטפטת ולשאול את עצמך " ומה אני מרגיש עכשיו?"... טנטרה, כמו כל דרך רוחנית אחרת, לא מנסה להילחם בראש, אלא מלמדת איך לדעת לקבל את כל הדפוסים שיושבים במוח ופשוט להעביר את הריכוז מהמחשבות לתחושות...
במהלך הסדנה לא יכולתי לא לשים לב כמה קוים מקבילים יש לטנטרה ולבדס"ם. כל הזמן הרגיש לי שהם מדברים על אותם דברים.. על להיות ברגע, להרגיש אותו, להרגיש את הפרטנר , על פתיחות וכנות, על הפגיעוּת שאנחנו מאפשרים לעצמנו כדי להיפתח עוד יותר לקראת בן האדם שאנחנו יוצרים קשר איתו, על יכולת לצלול לעומקיו של הפרטנר, על יכולת לתת לפרטנר לצלול אל תוך עצמנו, על חיבור שלנו לגוף, לחייתיות שלנו, יכולת להתחבר לא רק לרגשות חיוביים אלא גם לקבל את הרגשות יותר כואבים כחלק מאתנו ולא להיתקע עליהם, לחוות ולהמשיך ליצור מציאויות חדשות... נכון, הדרכים, הטכניקות, השפה של טנטרה ובדס"ם מאד שונים, אך מבחינתי הם משלימים אחד את השני- טנטרה מדברת בשפת האור, בדס"ם – פונה לצדדים האפלים שלנו, לכאורה! אני אומרת "לכאורה" – כי אין כזה דבר צד טוב וצד רע. הכל חלק מאתנו, הכל חשוב באותה מידה. הכל צריך לקבל ביטוי מלא, אחרת אנחנו מנתקים את עצמנו מה" אני האוטנטי" שלנו , חיים חצי כוח...
