ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 9 שנים. 13 באוקטובר 2015 בשעה 14:03

איך מגלים מה הגבולות שלך? נכנסים לסשן ובודקים. אין לדעת בלי לנסות.

גבול השיפוטיות. BIG NO NO! לא מוכנה, לא רוצה להיות מוקפת באנשים ששופטים אחרים, שמראש בוחרים עמדה יותר גבוהה מהאחר ומשם , ממרום דעתם שופטים כל אחד דין מוות.

גבול הקטגוריות. ממש לא. ברגע שאנשים מקטלגים אנשים אחרים ותולים עליהם מאפיינים כאלה או אחרים של אותה קטגוריה בלי להתייחס אל המהות של אותם אובייקטים – שם נגמר השיח. שם נגמר הקשר. חבל שלא עם כולם אני באמת יכולה לנתק אותו. יש כאלה שאנחנו לא בוחרים אותם..

גבול השנאה. אנשים ששונאים, אנשים שמטפחים בעצמם את הרגש הזה, אנשים שניזונים ממנו – אין להם מקום בחיים שלי.

הימים האלה הם סשן אחד ארוך וכואב עבור כולנו. ואין מה לעשות, כולם בו נשלטים ( לצערי גם הממשלה שלנו..)

ובסשן הזה אני מגלה את הגבולות שאני לא מוכנה ולא ארצה לחצות...

רק ממשיכה לנשום. ממשיכה לשחרר פחד. ממשיכה לאהוב. וזה קשה כי המצב - הוא  שולט בנזונה לא קטן, ואני לא ממש יכולה לסמוך עליו...

חבל שאין לי יכולות להתהפך עליו ולראות לו מה זה באמת אהבה... 

אשת לפידות n​(שולטת) - כמה שאת צודקת אהובה
אמרתי לך שאוהבת אותך?
אכן ימים קשים עוברים עלינו,חוסר ודאות גומר כל מחשבה בריאה לצערי.
מקווה לימים יפים מאלא.
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - עכשיו אמרת:) גם אני אוהבת אותך אשת מדהימה!
אל תפחדי מחוסר וודאות. הוא השותף הקבוע שלנו. השליטה במציאות היא ההשליה הנפוצה ביותר...
אנחנו תמיד בחוסר וודאות, פשוט בימים האלה הוא כואב יותר.
אל תתני לפחד מולו להשתלט עליך בבקשה. אנחנו תמיד צועדים אל לא נודע, אז גם הפעם, עם הרבה אמונה, אהבה בלב ואיזה שיר משמח בראש תמשיכי לצעוד.. פשוט תהיי זהירה , אהובה:)
לפני 9 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - גם את יקירה.תודה על החיזוק.טני חיה בעיר מעורבת לכן הפחד.
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י