-
בלוגים
Equilibrium
אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.
פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)
אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 9 שנים. 21 באוקטובר 2015 בשעה 9:20
היום קיבלתי משימה... אפילו משימונת... אפילו משימה כזו פשוטה כמו לצלם את עצמי בתא שירותים בעבודה משמחת כלבלבה כמוני! לציית לאדון, לבצע בדיוק מה שהוא רוצה – פשוט תענוג!
אז גורה שובבה נסגרה בתא השירותים, הורידה את השמלה, חזייה, תחתונים... מתחילה לצלם. יש משהו מאד מגרה בלצלם את עצמי עבור האדון. לנסות להסתכל על עצמי כאילו בעיניים שלו. להסתכל על החזה שהמראה שלו כה רגיל לי ומוכר לי ופתאום לשים לב כמה הוא מושך ויפה. למצוא תנוחה שרואים בה טוב את הכוס שלי ויש מספיק אור עליו – ולגלות שעלה בי רצון לאכול אותו כמו שהוא עושה את זה. העור החלק שלי, קווים רכים ונעימים של הגוף, החזה, הכוס, הקעקועים שלי- לרגע בחנתי אותם כאילו אני רואה אותם בפעם הראשונה מהצד... הצילומים נגמרו ברצון עז לענג את עצמי...
אז היום בשעה שנקבעה אדוני הולך לקבל לא רק תמונות, אלא גם וידאו. מקווה שהןא יעריך את האלתור האומנותי הזה ושלא אקבל עונש על הגמירה ללא רשות שתועדה בו:)