לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 11:51
ושוב... את יושבת בחדר צפוף
שמה לק לצלילי עוד סדרה מרוקנת
האור קצת המום, התסכול באוויר
אבל את כרגיל מבטיחה ורושמת...
נחנקת.
את כותבת רשימות לעוד חודש, להיום, למחר
את כותבת רשימות של דברים שלא עשית מזמן
את כותבת רשימות של מה שבטוח, וגם של אולי..
רשימות.
שלא תקראי לעולם..
את לא מצליחה להיזכר בעצמך אחרת
תמיד רשמת, תמיד התעלמת
הנה גם רשימה של דברים שזוכרת
תלויה בדיוק בין מה ששכחת לבין מה שהבטחת...
והדחקת.
את כותבת רשימות לעוד חודש, להיום, למחר
את כותבת רשימות של דברים שלא עשית מזמן
את כותבת רשימות של מה שבטוח, וגם של אולי..
רשימות.
שלא תקראי לעולם..
לא ברור איך הצלחת להגיע לאן שהגעת
צד אחד בך מאיץ, השני מפחד ובורח
את שואלת איך לא התדרדרת? לא נפלת?
צד אחד מתעלם ובולם...
השני מאמין
וסולח.
את כותבת רשימות שלא תקראי לעולם...