לפני 10 שנים. יום חמישי, 3 בדצמבר 2015 בשעה 13:02
אני חשבתי... ואז חשבתי עוד קצת. ניסיתי, קראתי, חקרתי, שאלתי...
ואתם יודעים מה? לא מצליחה להכניס את עצמי לאף מסגרת ברורה ומובנית בלי שיברח משהו מחוץ לקצוות שלה..
זה כמו לנסות לדפוק בכוח משולש בתוך תבנית של עיגול במשחקי התפתחות של ילדים...
או.. אי אפשר להכניס לתור צורה מדוייקת חומר שהוא לא מצב צבירה מתאים.
אני תמיד ידעתי שאני סוג של "כל יכול" , שאני מוצאת הדהודים בתוך עצמי לכל כך הרבה דברים הפוכים בקיצוניות שלהם.
אני אוהבת הגדרות, כמו שמלות— אפשר למדוד אותן, להסתובב יום שלם ולקראת הלילה להוריד מעצמי. אני אוהבת אותן כי אם לרגע מתמסרים אליהן באופן טוטאלי— ניתן ללמוד המון בתוכן. המון אליהן, המון על עצמי... אבל להישאר בתוכן— זה גם לא אני.
אני הכל ושום דבר.
אני אחרת.

