סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 11 בפברואר 2016 בשעה 9:17

החרמנות שלי מציירת לי תמונות בראש ומשאירה אותי בחוסר נחת. 

היום ברכבת השפטתי בערך את כולם! מודה, היו כמה שהלבשתי ישר בחזרה ותהיתי "מה יש לך? את הסבא הזה את מפשיטה? עזבי את הסבתא הזאת בשקט..."...

הנה חייל, יושב מולי עם הידיים הגדולות שלו על הנשק. מצמוץ עיניים אחד— הוא עירום, זקור,  על ארבע ליד הרגליים שלי, יושב וממתין להוראותיי.. מצמוץ... הוא יושב ומביט בחלון ולא מודע , חמוד, מה הוא עושה עכשיו בתוך הראש שלי..

בחורה גבוהה, יפיפיה עולה במדגות לכיוון הדלת... מצמוץ... היא נשענת על המעקה, עם יד אחת מלטפת את השידיים הקטנטנים ומתוקים שלה בזמן שהיד השנייה זוחלת למטה באיטיות מגרה.. ולא בא לי למצמץ בכלל.... 

וכל זה תוך כדי שהחרמנות שלי רוקמת לה תסריט מיוחל בו אדוני ישתמש בכלבה שלו. איך אני אחכה לו יום אחד בערב(מקווה שממש בקרוב) על ארבע על מיטה, באוברול רשת עם חורים במקומות בנכונים, אבליט את התחת, אניח את השוט שלו לידי, או אפילו על הגב שלי.. ואמתין..

אמתין עד שתיגמר לי הסובלנות ואז אתחיל להתחנן... לבקש שייגע בי.. אתחנן להרגיש אותו בכל דרך שהוא ירצה... 

ושוב החייל החמוד הזה, עם עיניים ענקיות מסתכל עליי מלמטה ומנסה לאט לאט ללקק את כף רגלי... קישטה!

אני חוזרת לאדוני שמאדים לי את התחת, מזכיר לי את מקומי... נעמד מול הפנים שלי, נוגע בזיין היפה שלו ולא מרשה לי להתקרב ולגעת... אני משתגעת, נוטפת, מתחננת...

"תחנה הבאה XXX, נא לא לשכוח תיקים וחפצים אישיים... " אני אוספת את שאיריות השפיות האחרונות בתוכי ומתקדמת לכיוון הדלת...

 

בוקר חם ונוטף לכולם וסופש נעים:)

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י