אני אוהבת אנשים. ועוד יותר אני אוהבת לחפור באנשים. אני לא סומכת על עטיפות, על דעות של אחרים על אותו בן אדם, על תגובות של אחרים עליו...
אני יודעת בעצמי שאני מסוגלת ליצור רושם, במיוחד ראשוני מאד רחוק ממה שיש בתוכי באמת...
לדוגמא, יש פה ילד קקה אחד שהספיק לעצבן לא מעט אנשים, חלקם אפילו הקדישו לו פוסטים ומין הראוי יכולתי לזרום עם הזרם השיפוטי ולתפוס צד.
שמחה שלא עשיתי זאת. משהו מאוחרי ההתנהגות החצופה והדורשת חינוך(כן, כן!) גרם לי להבונן בו. משהו מאוחרי הפוסטים שלו אמר לי שלא הכל שחור ולבן כמו שזה מצטייר בראשים/בלוגים/תגובות של אחרים.
ואכן כן, אני שמחה שיש פה בן אדם כל כך שלם ופתוח. בן אדם מאד רגיש, עם נשמה טובה... והתנהגות קקה(מאד מזכיר לי את עצמי):)
ולא, זהו לא פוסט בנוסח "כל הכבוד לי" וגם לא "כל הכבוד לו", אפילו לא "בואו ננחש על מי מדובר"(אבל המבין יבין בכל זאת:)).
זהו פוסט עם מסר אחר— על תשפטו אנשים לפי הרושם הראשוני שלכם, ובטח וברור ובדוק ונעול — אל תשפטו אנשים לפי הרושם הראשוני של מישהו אחר.
זה מזכיר לי בדיחה ישנה :
נפגשים שני חברים:
— תגיד, אתה אוהב את קארוזו (זמר אופרה — הערת העורך)?
— לא, בכלל לא. הוא לא יודע לשיר!
—איך? הוא אחד הטנורים החזקים! איפה שמעת אותו?
— יוסי זימזם לי קצת...
סוף.
נ.ב. תחפרו קצת, זה משתלם, גם אם זה קצת קשה!
