מה אתה רואה כשאתה מסתכל עלי?
האם מעבר להשתקפות שלך בי אתה רואה גם משהו ששייך רק לי?
כולנו מראות. השאלה עד כמה אנחנו אוהבים להסתכל על השתקפויות של עצמנו או שמחפשים את הניואנסים הקטנים של שוני שכל מראה מביאה לנו.
לרוב, יש לי תחושה, שאנחנו מחפשים את המראות שאנחנו נראים בהן הכי מחמיא לנו. מראות שאין להן מספיק אומץ ועומק כדי להראות לנו את הכיעור שלנו... ואם פתאום אנחנו מזהים השתקפות לא הולמת שלנו, אנחנו מחליטים שהמראה הזאת לא מתאימה לנו, והדרכים שלנו הן לא אותן דרכים...
אני מגיל קטן יודעת שאני מראה. לפעמים אני מנצלת את היכולת הזאת כדי להסתתר ולהיעלם. להשאיר אותך מול עצמך ולהתבונן בך, בהתמודדות שלך מול עצמך. לא יוזמת, לא יוצרת מציאות חדשה, פשוט נמצאת שם בשבילך. מרגישה אותך, את כל הכאבים שלך, את המחסומים שלך, את האושר והאהבה שבך — ומחזירה לך אותם כפליים. מעניין אם אתה שם לב שדיברת עם עצמך? אם אתה שם לב למשפטים כה חשובים שאמרת כרגע לעצמך, ולא לי?
ואני פה, מאחורי ההשתקפות שלך , מקשיבה ולומדת ממך. רוצה לראות אותי?
*הפוסט נכתב במין זכר, אך פונה לכל מי שקורא/ת לעצמו/ה בן/ בת אדם