לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 8:42
לא, אף פעם לא מספיק לי.
גם אם נראה לך שאחרי הגמירה העוצמתית הזאת אני אירגע וארצה קצת אוויר, אתה כל כך טועה.
הידיים שלך חופרות בי, דופקות אותי, לוחצות על הדגדגן שלי, אני סוחטת את עצמי עליהן, בולעת אותן כמה שיותר עמוק פנימה, נמתחת כמו מיתר שניה לפני קריעתו, צורחת את עצמי החוצה, מתפוצצת מבפנים...
ונראה לך שאחרי "הביס" הטעים והעסיסי הזה אני לא ארצה עוד?!
הרי כל נגיעה הבאה מעיפה אותי בחזרה לזכרון המתוק שעוד מטייל בגופי. הוא כמו שמן חם מתפשט בכל הגוף ומחמם מנועים.. ככל שזה היה טעים יותר, ככה אני ארצה עוד..
התיאבון בא עם האוכל. ונכון, אני תמיד רעבה, אבל העונג של הביסים הראשונים גורם לי להפוך לחיה טורפת את מי שנמצא לידה. פעם אחרי פעם.