ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 23 באוגוסט 2016 בשעה 9:03

יש ימים שאין לי שריון שמגן עליי

הוא נעלם ואני נשארת חשופה, רגישה ופגיעה מאד...

דברים שבימים המשוריינים שלי לא היו מדגדגים לי, דקרו וחבטו בי חזק..

כמו חשופית זחלתי עד לסוף היום אתמול, עקוצה ופצועה...

זחלתי אל ביתנו. אל החיבוק החם והחזק שלך שהיה לי לשריון  היחיד באותו רגע...

—אני צריכה שתאהב אותי היום...

ביקשתי ממך.

—אני צריכה את החיבוק החזק שלך...

הוספתי בלחש.

 

אתה לקחת אותי קטנה, מקופלת לתוך עצמי והתחלת להוציא אותי החוצה.. בחום שלך, באהבה שלך, בעדינות ואיטיות של התנועות והנגיעות, גרמת לי להתפוצץ ולהוציא צרחות ההנאה החוצה... אבל זה לא הוציא אותי, רק הרגיע שם, בפנים...

כשנעצת את עצמך עמוק פנימה, הסתכלת לי בעיניים וראית. פשוט ראית את הצורך שלי שלא היה לי כוחות לדבר אותו....

סטירה צלצלה על הלחי... עוד אחת לסימטריה.. ועוד אחת... ועוד אחת.

מילים של שייכות שלי אליך, סטירה.. מילים של הכוח שלך עלי, סטירה... מילים שמיקמו אותי נשפכו ממך בלחש בין סטירה לסטירה. אתה נדחף אליי במכות קצובות, קטנות ועדינות שם למטה ומפרק אותי ואת הכאבים שלי פה למעלה.. ועוד סטירה. ועוד מילה...

ואני רק מייללת את עצמי אליך, צורחת לך שאני כל כך שלך בכל השפות הלא וורבליות...

עד שאתה עוטף אותי פתאום ברוך החיבוק שלך, מבקש שאחבק אותך חזק כך שלא נשאר בינינו שום מרווח... ופשוט אוהב אותי. אוהב בעדינות, תוך כדי שהמילים שנופלות מהשפתיים שלך הן רק מילות אהבה... 

 

אתה הבית שלי, השריון כששלי נעלם לו... 

אני זוכרת טוב מאד, אדוני האהוב כל כך,  כל מילה שנאמרה אתמול בין סטירה ודפיקה, בין דפיקה וסטירה...  כל מילה ששרפה וריפאה אותי באש המטהרת שלה...

תודה.

 

 

 

 

Rתיק - הכל למענך אהובה קטנה שלי :-) אני אוהב אותך !!
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת) - אני ברת מזל, כבר אמרתי?:)
אוהבת אותך
לפני 8 שנים
מתמחה קטנה​(נשלטת) - לפעמים אני מרגישה בדיוק ככה. כיף שמצאת.
לפני 8 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - אחחח כמה ענוג פה
לפני 8 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - כל כך מורגשת האהבה
במילים המאד מוחשיות שלך.
כמה יפה זה
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י