סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 28 באוגוסט 2016 בשעה 8:53

אני מגיעה, עושה סיבובים סביב כולם,  סביב עצמי, בוחנת, נכנסת לאט לאט לוייב, אבל בהתחלה זה מאד חיצוני.. התחושות ניזונות מבחוץ, מהסביבה.. 

בשלב כלשהו אני אומרת לעצמי די.. תצללי. אל תפחדי להתנתק ולהיות עם עצמך...

ואני מתחילה את הצלילה. לוקחת נשימה ונותנת למוסיקה להתחיל לחדור פנימה. אני נתקלת בהמון מחסומים "איך זה נראה מהצד", "האם זה בסדר שאני לא מתקשרת עם אחרים", מחשבות יומיומיות ששוכבות על פני השטח.

ואני עם כל נשימה וכל תנועה מפרקת, עוד נשימה, עוד צעד... 

ועוד מחסום.. אבל המוסיקה כבר עושה בי כשפים, היא כבר מתחברת למחזור הדם שלי והתנועות של הגוף מתחילות להיות לא צפויות אפילו בשבילי...

רגעים של קושי, רגעים של כח, רגעים של התמודדות, רגעים של אושר על גבול בלתי אפשרי לשאת אותו בכלל.

אני ילדה שברחה מהבית כדי לקחת לגימת חופש, אני אשה שנהנית מהגוף שלה, אני מכשפה שמבצעת ריקוד טקסי עתיק.. הדמויות מתחלפות וכל אחת לוקחת אותי לריקוד אחר, כל אחת מכניסה בי רוח ותנועות שונות...

6 שעות של פירוק והרכבה, 6 שעות של כושר גופני שבא מהראש ומהלב.

6 שעות ריקוד הנשמה.

שעות של דרך אל ההתמסרות.התמסרות למוסיקה ולעצמי.

שעות שניקו, טיהרו, והחזירו אותי לעצמי מפורקת פיזית, מורכבת מחדש נפשית.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י