צייר לי כבשה,בבקשה.

היא שולטת טובה שמפנקת באפטר קייר איכותי. 

#מתמסרת_אליה.

שלום לשבת ושבת של שלום.(:

הנפש היא יצור מוזר,

הכיצד?
מרגישה ריק ומלא בו זמנית.

מחייכת בפנים ועצובה גם שם,
מרגישה קרוב ורחוק...

מחייכת אל האושר,
הוא קורץ בחזרה, אך בערמומיות.

חשופה לפגיעות - תחת מעטפת בטחון...

הנפש היא יצור מוזר.

מוזר.

כשעולות המחשבות, מתחזקת הכמיהה, עצום הוא הצורך...
כל כך,

בא לי,
שתוריד אותי על הברכיים- כנועה.
בא לי,
שתצמיד לי את הראש לרצפה.
בא לי,
למצוץ, לינוק, לשאוב את כפות רגליך.
בא לי,
להרגיש את הגרון מתרחב - לשתות אותך.
בא לי,
שתירק עליי, תטנף אותי ותסטור לי חזק.
בא לי,
את המבט שלך,הטירוף בעיניים.
בא לי,
להיות תחת התמסרות אמיתית.
בא לי,
שתפרוק על הטוסיק שלי את כל השדים שלך.
בא לי.

אבל,
אבל.

#בינתיים_עוצמת_עיניים_וזה_שם.

אחד הניסוחים הגאוניים והמרגשים.

ואמן על כזה.

#אוטופיה. 

׳לא עשני וניל...׳?

#מחשבות_מחשבות.

אני, נטשה קמפוש וענבים.

הבועה התל אביבית,
הבועה של קהילת ״הכלוב״,
הבועה של ׳ככה צריך׳,
הבועה של סימני הקריאה,
הבועה של נסיונות העבר,
הבועה של ׳אין לי מה ללמוד׳,
הבועה של חיפוש השלילי בכל דבר,
הבועה של ׳לשמור על אש קטנה׳,
הבועה של קליפות הבצל.

מתחשק לי פשוט...

לרקוד תחת כיפת השמיים ולפוצץ בועות דמיוניות...

אדנית- 

אדמה דשנה,

פורייה.

זרעים שנזרעו בתקופות כאלה ואחרות

מתחילים אט אט לנבוט

כל נבט, בקצב משלו...

האדמה מתחילה להתכסות

בצבעים, צורות, סגנונות...

אדנית מצופה - 

בפרחים כסיפורים.

של תשוקות,

אהבות,

כאבים,

אכזבות,

- צבעים של תובנות.

זרע אחד ,

לא נובט הוא

הוא פרח אחר בנפשו.

קמל הוא- צמא, רעב

לטיפת המים הנכונה,

לקרן האור,

לאנרגיה שתדע,

איך לגרום לו

לפרוח באמת...

השמעתם פעם על פרח שגם נובח ?

 _{Confusion will be my epitaph״.
As I crawl a cracked and broken path
If we make it we can all sit back and laugh.
But I fear tomorrow I'll be crying,"}