צייר לי כבשה,בבקשה.

הכאב הזה בגוף- דלקת הריקנות.

כל הריק עולה למעלה, במעלה הוושת..
גורם לבחילה, גורם לחנק.
הרגש הזה מנפח אותי בגז עצב, עד שלא נותר מקום לחמצן נקי בגוף.
ככל שאני ׳ריקה׳, הנפש רועשת.
כשמשהו ממלא אותי, אפילו מעט, מגיעה ׳נגיעה׳ וליטוף של שקט, נעים.

כמהה...
להתחבר למקור חמצן, מילוי נכון, לשאוב,
לינוק, למלא את הגוף.
עד שאתפוצץ ואשאר לאהוב ולחיות בחיוך עם מה שנשאר.

ואומרים לי לבחור בין הלב, הקישקע, הרגש...

כן, אני יודעת שקשה למלא את כולם יחד,
אבל אצלי, הם ממלאים ומאכילים אחד את השני.
לא יכולה להתאהב, במי שלא יכול להכניע אותי,
לא יכולה להתמסר באמת, כשאין שם רגש.
מתלבטת אם לוותר, מתלבטת אם להתפשר,
מתלבטת אם לסגור את הדלת.
לכרגע.
או... אולי לתמיד.