אני חייבת לספר לעולם, ליקום , לצעוק את זה ,בשקט. הצעקות האילמות הן החזקות ביותר.
היה מדהים! הוא מדהים!
רק כאשר ההתרוקנות בגוף ובנשמה כה עמוקים אני מבינה שנשאבתי ,בעוצמה . החוויה היתה כה חזקה .
כשהוא הקדים לבנות סביבי , באיטיות, את התחושה העוטפת הזו שאני סקסית , נשית, ומינית , התמסרתי עוד. כשהקשר התחזק, הפסקתי לחשוב, לדאוג, לחשוש.
הדו שיח הזה בין היכולת שלו (בלי ועם מילים) לגרום לי לאהוב את עצמי, לקבל את עצמי , לבין היכולת שלי להתמסר אליו יותר, הובילה אותי לשם. לפה .
שולט ונשלטת.
כמה בסיסי המקום הזה. ראשוני. חייתי.עתיק. חשוף. מזוכך. פשוט. נכון. מתאים. לי. לו.
לאפשר לעצמי להיות במרכז, במוקד.
לקבל טיפול מתמשך ומסור הנע בין כאב לעונג. לוותר על כל סוג של שליטה, לאבד את חרותי.
אני עגל הזהב!
צריך לקשור ולרתק אותי כדי שאוכל לאפשר לעצמי לקבל את כל תשומת הלב הזו.
התמונה שלי במרכז המיטה.
אני משתוקקת לראות את עצמי בתנוחה המרגשת הזו. אני מתגעגעת לאישה שהיתה שם. מקנאה לה קצת. רוצה לפגוש אותה. זו אני?
מיטת אפיריון מעץ כבד, תאורה אדומה מעומעמת, מוסיקה .חדר שמאפשר ניתוק ושקט.
בהדרגתיות ,מאבדת את החרויות שלי. שלב אחרי שלב. מעבירה אותן אליו.
אני במרכז המיטה. ישובה על ברכיי.
פרקי הידיים נאזקים אחד לשני באזיקי עור המחוברים בשרשרת ברזל . חבל נכרך למוט ברזל בראש המיטה, ידיים מתוחות מעל הראש ,נקשרות למעלה לחבל.
חירות ראשונה נלקחה - הידיים. איבדתי את היכולת לגעת, להרגיש, ללטף,לטפל, להגן , להתייצב.
ישובה על הבירכיים, רגליים מפושקות. נדרשת להרחיב את הפישוק שוב ושוב. לוותר על הנוחות.
חירות שניה- רגליים מקופלות אחת לשניה ונקשרות כך, שוק לירך. כל חבילת רגל נקשרת לטבעת אחרת בקצה המיטה, כדי לשמור על הפישוק המאפשר.
.איבדתי את היכולת לזוז, לפתוח או לסגור רגליים. לעמוד. לשבת. חשופה לפניו.
חירות שלישית- גאג גדול נדחק לפה ,נקשר בחוזקה. מאבדת את החירות לדבר , לנשום בקלות, לבלוע רוק שמצטבר בחלל הפה .
חירות רביעית - כיסוי עיניים. חושך.
לפתע צפה החירות לוותר.
לבחור בה. לבחור שלא להתנגד. לבחור לנתק כל צורך בשליטה. לבחור להיות נתונה לחסדיו.
אין לאן לברוח. כמעט שלא ניתן לזוז.
קשה להחזיק כך את הידיים לאורך זמן ,הכאב מתעצם, הגוף מתקשה להחזיק את עצמו .השרירים מתאמצים. מנסה למצוא תנוחה נוחה שאינה בנמצא.
הוא מכאיב לי. בכל מיני דרכים.
מחבר מצבטים. קשה לקבל מצבטים במצב כזה. כאב קשה מפלח.אין אפשרות להתגונן מפניו, להרגיע במגע. פשוט לקבל את שהוא בוחר לתת לי.
מוצאת את המקום בתוך עצמי שמאפשר לקבל את כל זה. מקום שקט. מחוייך.
כמו כניסה להיפנוזה. כמו כניסה לטראנס. כמו חלום או הזיה.
העולם מסביב נעלם. נשארתי אני במרכז וכל מה שהוא עושה לי. בוחרת לעוף במקום להתנגד. לפתע הכאב שכך. צפה יכולת להכיל כאב חזק יותר. מדד הכאב חסר משמעות. הגעתי לשם.
איך נראתי בעיניו בשלב הזה?
מסתובב סביבי טורף .
לא יודעת מאיכן יבחר לתקוף. מפתיע אותי. מטאדור. מפליק בי בידיו, בשוט הרכיבה, בפלוגר. כל פעם במקום אחר.
כמו אריה רעב המסתובב סביב טרפו ושוקל את מקום וסגנון התקיפה. תוקף את הטרף בהתנפלויות קצרות שמרכחות , מעייפות, מתישות. שבויה שלו.
כל העת בודק . נוגע. בוחן. מעלה את רמת הכאב .
אני מנסה לזוז , גונחת, מכאב, מעונג, מהתרגשות. מתנשפת. מתעייפת. רועדת. מזילה.
לא חושבת. משוחררת. זה טוהר פנימי. נשענת על הידיים התלויות. מחפשת מנוחה רגעית שאיננה.
אין לי את היכולת לברוח להרגלים. להתחבאויות. להסתרות. החשיפה מקסימלת. התקשורת חזקה. גם בלי שאני אגע. מבלי לדבר. מבלי לראות , מבלי שאחמול. מבלי שאחמל.
משחק בי . לוחץ. מזיז. מפעיל.דוחק. דוחף.נוגע. ועוד . ועוד. לא מוותר. לפני הקצה, עוצר. ושוב. אלוף.
משחרר אותי.
אני קמלה לתוך עצמי. השרירים נרדמו. מבקשים נחמה.
רואה אותו.
העיניים שלו יוקדות. טורפות. בוערות. שורטות. מעדיפה לעצום עיניים.
"את צריכה מנוחה"? שואל בהתרסה.
מושך אותי מהאף לכיוון המפשעה כדי שאבלע את הזין הגדול שלו. אני מחייכת.
נחנקת. מתאמצת. נהנת.
אני עגל הזהב.
והוא הטורף והשולט והגבר והאיש והמאהב והחבר והילד והקרוב והרחוק והנשמה והרוח.
כולם יחד, מסתחררים סביבי. לוחצים דוחקים, מפעילים, מאלצים, מעניקים. בחוכמה, בסבלנות, בכישרון.
אני גומרת. חזק . בעוצמה. מתפוצצת לאלפי חתיכות. התנשפויות חזקות, אקסטזה. היי. טראנס. מחסור בחמצן. התנפצות.
ושוב ושוב.
שלמות.
