המטפלת

There'll be times
When my crimes
Will seem almost unforgivable
I give in to sin
Because you have to make this life livable
But when you think I've had enough
From your sea of love
I'll take more than another riverful
And I'll make it all worthwhile
I'll make your heart smile

Strangelove
Strange highs and strange lows
Strangelove
That's how my love goes
Strangelove
Will you give it to me
Will you take the pain
I will give to you
Again and again
And will you return it

There'll be days
When I stray
I may appear to be
Constantly out of reach
I give in to sin
Because I like to practice what I preach
I'm not trying to say
I'll have it all my way
I'm always willing to learn
When you've got something to teach
And I'll make it all worthwhile
I'll make your heart smile

Pain will you return it
I'll say it again - pain
Pain will you return it
I won't say it again

I give in
Again and again
I give in
Will you give it to be
I give in
I'll say it again
I give in

I give in
Again and again
I give in
That's how my love goes
I give in
I'll say it again
I give in

Hello darkness, my old friend
I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping
Left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence

In restless dreams I walked alone
Narrow streets of cobblestone
‘Neath the halo of a streetlamp
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light
That split the night
And touched the sound of silence

And in the naked light I saw
Ten thousand people, maybe more
People talking without speaking
People hearing without listening
People writing songs that voices never share
No one dare
Disturb the sound of silence

“Fools” said I, “You do not know
Silence like a cancer grows
Hear my words that I might teach you
Take my arms that I might reach you”
But my words like silent raindrops fell
And echoed in the wells of silence

And the people bowed and prayed
To the neon god they made
And the sign flashed out its warning
In the words that it was forming
And the sign said “The words of the prophets
Are written on subway walls
And tenement halls
And whispered in the sounds of silence”

כי_כולנו_סוטים_בשקט

"Guaranteed"

On bended knee is no way to be free
Lifting up an empty cup, I ask silently
That all my destinations will accept the one that's me
So I can breathe

Circles they grow and they swallow people whole
Half their lives they say goodnight to wives they'll never know
Got a mind full of questions and a teacher in my soul
And so it goes

Don't come closer or I'll have to go
Owning me like gravity are places that pull
If ever there was someone to keep me at home
It would be you

Everyone I come across in cages they bought
They think of me and my wandering but I'm never what they thought
Got my indignation but I'm pure in all my thoughts
I'm alive

Wind in my hair I feel part of everywhere
Underneath my being is a road that disappeared
Late at night I hear the trees they're singing with the dead
Overhead

Leave it to me as I find a way to be
Consider me a satellite forever orbiting
I know all the rules but the rules did not know me
Guaranteed

אם לא משתמשים בזה הרבה זמן, זה עובר?

עמוק בילדותה ,החלו הבלחים לפנטזיות מיניות אלימות.
בתוך מוחה הנקי מאפלה היו מתפרצות להן , כמו פלש של מצלמה,כתמים של אופל . תמונות מתגלות ונעלמות.
מישהו רודף אחריה. קורע ממנה את הבגדים.
היא מוצמדת לקיר בברוטליות ומזויינת מאחור.
גברים אוחזים בה ואונסים אותה בתורות.
תמונה של שניה שהיתה נעלמת.
לפעמים כדי לגמור ,מדמיינת .נאחזת בפנטזיה להציף את החשק.

לימים הבינה שהוא מציע לה לשחק בזה.כמו מכשף אינדיאני, נושף עליה את אבקת הפנטזיה ובוחן את תגובותיה. היא נושמת את האבקה לריאותיה ומתמסרת לריגוש. הרגישה כמו ילדה שחוזרת לגן המשחקים עם החבר הסודי שלה. שותף למשחק שמעלה את הפנטזיות האפלות והמודחקות ביותר שלה.
בהדרגתיות חושף בפניה עולם חדש ומודחק , מכיר לה עולם ייצרי חדש ,מלא בצעצועים חדשים שלא ידעה על קיומם.
והיא מתאהבת בעולם הזה, מתמכרת אליו וברגעים המיוחדים בהם הוא פושט ממנה את היום יום וצובע את מוחה בצבעים מרתקים.

היא לא בטוחה אם הוא ידע בתחילת הדרך כמה תתמסר למשחקים  האלה. כמה תשתוקק להיכנס איתו לגן האסור.  גם היא לא ידעה.
כמה הפתיעה אותו בסקרנות ובעניין שגיליתה עד שנדמה שהיא זו שסוחפת אותו איתה בהתלהבות ובאומץ המחודש .החשק שגילתה , הריגוש והאינטנסביות משכו אותה לאותו מקום שוב ושוב.

כמו תסריט מפתיע שהוכנס למסלול חייה מבלי להבין איך, הפך לחלק מחייה. היא החלה פותחת בפניו את מחשבותיה הכמוסות ביותר. משתפת אותו בחייה, ביום יום, בהתלבטויות.
היתה מביטה בעצמה פנימה ,מעכלת חוויות חדשות, חשקים חלומות ,שהתעוררו בה ומייד פולטת בפניו את הסיפור שראתה,שהזתה ,שחוותה שחשבה ,שהרגישה. מופתעת ונרגשת מהעוצמה של מילותיה ומחשבותיה עצמה. כאילו שוכנת בתוכה נפש נוספת שלא הכירה בקיומה.

כמה חידוש היה בלשבת עם עצמה ולכתוב אליו ובעצם לעצמה את המחשבות האלה.
כמה השיתוף של הפנטזיות והמחשבות האלה האיר את חייה.כמה הקשר שלהם בודד אותה מהבדידות שבנפשה.

בניגוד אליה ,הוא לא דברן .ושומר מחשבותיו לעצמו. כמו מנסה לשמור על שפיות בתוך השגעון שנסחפו אליו.מנסה להשליט סדר בכאוס שהיא מייצרת . כמו נעזר בשליטה שבמהותו לשלוט בקשר שלהם, ובעצמו.
היא למדה להכיר אותו ולהבין , שגם הוא מוצא הרבה נחמה , עניין, חברות ושותפות בעולם הבודד והאסור הזה. שהוא מתמכר למילים שלה, להתמסרות שלה, לחידה שהיא .
האירוניה שבדבר שיש בדידות בסוד שהם חולקים; בדידות שמשקלה כבד יותר , מאחר והסוד כה גדול ,נפלא,קסום,עוצמתי,אך אין להם את הרשות לחלוק אותו עם איש.

לעיתים כמה שעות של שקט ,היו  מספקות לה את ההבנה והראות כמה רחוק הלכו וכמה המשחק שלהם מסוכן . אך היא לא היתה מוכנה לוותר על הקסם שבקשר.

היא הבינה את ההסבר הפסיכולוגי בצורך במקום הזה שהוא מספק לה. את הצורך בשליטה ובכאב שסחררו את ימיה.
את השקט שברעש שהקשר מספק. את הבריחה מעצמה לתוך סרט מרתק ומלא בצבעים ריחות וחשק, שמנערים את האבק מהאפור ,הבנאלי והסתמי.

היא גילתה שהיא אוהבת את מי שהפכה להיות. אוהבת את הפאן החושני , המתמסר, את החשק שגילתה איתו. בין ארבע קירות, ולו לכמה שעות, יכלה לזמן את הנפש המודחקת והמיוסרת ששכנה בתוכה ונתנה לה ביטוי ומקום.

אתמול עברתי חקירה.
אין לי דרך אחרת להסביר זאת.

הוא נכנס והיה נחמד, חביב, אנושי מתמיד (וחתיך להחריד).היו חסרים קפה ועוגה והשיחה המעניינת יכלה להמשיך לה ..
ההגנות והמחשבות שלי היו בטעם וניל מצוי.
למרות שעדיין נדמה לי, שקשה  לי לנסח במחיצתו 2 משפטים רצופים  שנשמעים לי הגיוניים !
(פאק עם זה).

ואז, ברגע אחד ,ללא אזהרה, יצא ממנו חוקר שב"כ. במעבר חד ,החקירה החלה.
בסטירת פתיחה מצלצלת או שזו היתה הפלקה פראית(החמסה מונחת לה עדיין על הישבן).
לא שמעת? לא הבנת? התחלנו!
הוא הפך לחוקר האכזרי ביותר.
אפשר לראות את זה בכל סדרת טלויזיה. איך החוקר משחק עם הנחקר ומחליף מולו מקל וגזר, גזר ושוט.  מדבר עם הנחקר בחברות  ואז בלי הכנה או הדרגתיות, פותח חזק ובטרוף. 
הפלקות .סטירות חזקות. מאד.
נשיכות בפטמות. (טוב, זה ייחודי לחוקר).

קשר אותי עם ידיים מתוחות ופשוקות מעלה.
כמה חזק. כמה מתח היה שם בחבל.
בין הידיים למפרקים. לכתפיים.
ישו נמתח פחות.
הם היו רחומים יותר כלפיו (כלומר, לפני המסמרים).

יכולתי להודות בכל.
המוח שלי נמס. יכולתי להזכר בשבילך ברגע הלידה של עצמי אם רצית.
ראית מה זה עשה לי? הרגשת?

ואז ,החוקר המבלבל הופך לרופא סקסולוג מומחה שכל מטרתו לענג את הנחקר.
עוד ניגוד מבלבל.
ולענג. ולענג. כמה, כמה חזק הנחקר יכול לגמור. וכמה המעברים האלה מבלבלים ,אתה מבין?

במקום הזה (שטח אפור) של בין הסטירות המטורפות,הכואבות המשפילות והמטרידות, לרצון לענג את הנחקרת.
שם הנחקרת שלך באמת נשלטת מזוקקת.
שם אתה פוגש אותה בנחיתה בכוכב הפסיכים הסוטים הנשלטים חסרי החוליות.
שם היא בובה על חוט. על חבלים. ידיים קשורות, רגלים מפושקות. משאבות בפטמות. גאג . כיסוי עיניים ופלאג נעוץ בישבן.

(קונוטציה לא קשורה-עולה לי השיר " איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו הפלאג והוואנד. עם הגאג וכיסוי העיניים..למה כבר לא רואים אותן?")

ואז, לקבל החלטה להפסיק לענג אותך. היא לא אפשרית.
כזו נשלטת הפכתי להיות. אתה מבין?
במחיר הגבוה ולהשלכות  של היום של אחרי.
אבל לא יכולתי להפעיל שיקול דעת.
המוח שלי היה בסשן חוקר שב"כ .
האישיות שלי עברה שינוי.
המצפן הפנימי התהפך.

מה רצית לדעת? על מה נאשמתי בעצם? :)

אני בתוך עננה של מוח הבוקר.

שיקול הדעת יהיה תמיד שלך.

אתה מבין כמה כח יש לך בידיים?

אני מודה ב(על) הכל .

הוא מחלק לי אותן במשורה.
מפזר לי אותן כמו פרורים כשמתחשק לו.
ואני מתנפלת עליהן כמו עכבר רעב.
מסתכלת בהן המומה.
בעיניים מורחבות. ופה פעור.
קצת מסמיקה . היד מבלי משים מונחת על הפה.
נבוכה ומייד מתעצמת.
אני כבר במציאות אחרת הרי, בבית, ברכב, לבושה,אסופה, במרוץ חיי.
והופ ,תמונה ממציאות אחרת.
הניגודיות מכה בי.
אני לא יכולה להגמל מלהציץ בהן.
מהידיעה שהן שם.
מבט שמייצר לי את החיבור לדמות הזו.שבי.
אני יודעת שזו אני.
אני מתאמצת ובוהה בה.
זרה לעצמי.
וכלכך מוכרת.
קיבלתי עוד תמונה. מדליקה, מגרה, סקסית.
הרי רוב הזמן עיני היו מכוסות .
חושים אחרים עבדו.
ובטח לא ראיתי את עצמי. רק דמיינתי.
ופתאום ההחזרה למציאות אחרת.
כך הוא ראה אותי.
הפלש החודרני.
שאינו מסתיר ומכסה אלא חושף את כולי כמו שמעולם לא נראתי.
גם לא לעצמי.
וזה מקנה לי בטחון.
בעצמי.
בדמות הזו מהתמונות שנמצאת בתוכי.
שוכנת מתחת לעור.
מקננת בליבי. 
גורה מתמסרת.
נשלטת .

הסטירה הראשונה שלי. הממה אותי. כמה מעליבה לרגע. מבהילה. משפילה. מלחיצה. מפתיעה. ישר קפצתי אחורה. ואז הגיעו עוד ועוד. וסטירה כשמצצתי.  לא יודעת מה לומר על זה. אחד הדברים המוזרים.זה עושה משהו לקול הפנימי. לנשמה. סטירה שיש בה סתירה גדולה . בלבול.  אבל בהחלט כן. איך שהוא ניתנו במידה הנכונה. כאילו יש לו מד מדוייק.

הפלאג הראשון שלי. מפתיע שנכנס . חשבתי שאני סגורה שם. קצת כאב בהתחלה. אחכ בכלל לא. מאד הופתעתי .אבל תחושת מלאות מעניינת. בכלל המגע שם כה מענג. אז אנאלי זה אפשרי.. ?
הומאים יודעים את הסוד שאני רק טעמתי.
מי חשב בכלל שיבוא לי.. בא לי עוד מכל מה שיש לי להציע.

לראשונה ליקקתי רקטום .את קצות העצבים הרגישים בין פלחיך. נדמה לי שדחפתי לשון חמדנית. זה המקום הכי רך אצלך בגוף. הרגשתי שמצאתי  את המפתח לרכות שלך. לא מתקרבת לאזור הזה בחיי הרגילים. משהו נפתח לי בראש.

הרגשתי כמו חיה. כמו כלבלב . כמו חתול מתרפק. רציתי לגעת. ללקק. להתמסר. מעולם לא הרגשתי כך. איבדתי את עצמי בתוכך. ומצאתי אותי .אחרת.

כשכלבלב קשור לחבל ואדונו מתקרב אליו. הוא יכשכש בזנב בשמחה וינסה בכל כוחו להתקרב אליו. כך זה היה. השתגעתי כשהיית רחוק ממני ואני קשורה למקומי. כשקשרת אותי ליטפתי את ידך מבעד לידי הקשורות. אחזתי באצבעך כמו מבקשת חיזוק מגע חום והכרה. נתת לי את התחושה לרגע והתרחקת.

בהתחלה אני מתרגשת ומתביישת ממך.ואז אתה מעביר אותי לעולם שאין בו בושה. הגוף מדבר. החשק מנתב את דרכו ולא רואה את הבושה ממטר. איך אתה עושה את זה.

תנוחות מתנוחות שונות.

על ארבע על השולחן. לא עניין אותי שהתחת שלי מולו. בדכ אני מאד מתביישת מסיטואציות כאלה.

על הגב עקודה לשולחן.  המון פוטנציאל . נתפסו לי השרירים. הגב כאב. יוגה דחוף.

קשורה עם ידיים למעלה.פחדתי מזה אחרי הפעם הקודמת. שלא אפגע לעצמי ביד.אז היה לי קשה להשאר מתוחה ולשחרר שליטה.

הפלקות. שוטים.

שרביט. ויברטורים.

יריקות.

גאג. כמה ריירתי. עד שיבשתי.

החבל שקשור לרצועה לצואר שחנקה אותי. מעולה. ככל שניסיתי לזוז חנקתי את עצמי.

ידיים שלך שחנקו. הרגיש כמו ידיים של ענק. מינון מדוייק.

אני גנחתי והתנשמתי כמו חיה.

אני אוהבת את הזין שלך. כל כך ממלא אותי. מטריף אותי שאתה בתוכי. ובפי.

כאב. הרבה כאב. לא הרגשתי  את המצבטים כמו פעם. החישמולים הכואבים , הסטירות וההפלקות ביטלו את הכאב שלהם.

המים שפתאום השפרצת עלי. איך ידעת?

אחד המפגשים ההסטרים. מאיפה מצאתי אותך.. פשוט אלוף. מדהים. חשמל.

ואז נגמר הזמן. אוספים הכל . מתקלחים בחופזה. וחוזרים לחיים . כמה עצב ושמחה יש בקשר אתך.

אתמול הייתי גורה.
מכשכשת בזנב.
מתלקקת.
מתחככת.
קשורה לרצועה.
זו לא התעללות .
הייתי גורה מבחירה.
מי שלא היתה גורה מבחירה לא תדע איזה חופש יש בבחירה הזו.

אתמול הייתי גורה.
היא יצאה ממני ועמדה בנינו.
כל שרצתה הוא לרצות .
ללקק.
להתמסר .
לגעת.
להצליח במשימות ולקבל את הפרס.
בין רגליו.
רחוק ממני.
ניסיתי להגיע.
הרצועה לא הגיעה עד אליו.
אני חושבת שיללתי.

גורה עם תוספות.
קשורה.
אזוקה.
עם מחסום פה
וכיסוי עיניים.
כל מה שרצתה זה להרגיש את אדונה.
לגעת בחומו.
לשבת. לקום.
להושיט יד.
היד אזוקה.
אז הושטתי לשון.
גורה.

חשק זו אנרגיה. אין סופית. לובשת ופושטת צורות. מתפתחת. מתעצמת. מתקיימת .

כשאני איתו. שם.אנרגיית החשק שלי משתוללת. רכבת דוהרת לי בגוף ומשחררת קיטור . ומעלה חום פנימי. ומרתיחה את חושי.

כשהמסך עולה ,אנחנו פוצחים במשחק שלנו. אנחנו שחקנים במופע חשק מלא תועבה וזימה.
שחקנים במחזה שאנחנו יצרנו.

מתמסרים לשגעון , לטרוף , להנאה ולהזיה שנמצאים באנרגיית המשחק שלנו .  נכנסים ליקום אחר ומעלים בו את הצגת חיינו. האמיתית האותנטית  . הפסיכית. המטורפת. המתמסרת . הנשלטת. השולטת.
כשהמסך עולה הטרוף שלי מקובל . השגעון הוא מנת חלקנו. התועבה והזימה  הם ההצגה הטובה בעיר.

הוא מביים אותי ואני מתמסרת .  התפאורה מתאימה. האביזרים מפתיעים . מכאיבים. מרגשים. מחדשים.

כשהמסך עולה אני יכולה להסתכל לטרוף בעיניים. לחבק אותו. להביט בו בהשלמה. יכולה להודות לעצמי שטוב לי בכאב. בקשירה ובריתוק. בחוסר אונים. בהתמסרות. משחקים מלאי זימה ושגעון שמטרפים את חושי ומעיפים אותי לשמים. 

הוא סימן אותי. נתן לי לטעום מהשיקוי שלו. מהאנרגיה שמתקיימת כשאנחנו מופיעים. מסומנת.

אולי המשחק הוא החיים עצמם ,בחוץ  . המציאות בה אני מחזיקה בבטן גוש של חשק אחר שלפעמים מאיים לחנוק אותי מרעב ויצר.

בכמה הצגות הופענו? בכמה עוד נופיע?
שלא יגמר לי.