שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

המטפלת

לפני 8 שנים. 13 באפריל 2016 בשעה 12:25

עמוק בילדותה ,החלו הבלחים לפנטזיות מיניות אלימות.
בתוך מוחה הנקי מאפלה היו מתפרצות להן , כמו פלש של מצלמה,כתמים של אופל . תמונות מתגלות ונעלמות.
מישהו רודף אחריה. קורע ממנה את הבגדים.
היא מוצמדת לקיר בברוטליות ומזויינת מאחור.
גברים אוחזים בה ואונסים אותה בתורות.
תמונה של שניה שהיתה נעלמת.
לפעמים כדי לגמור ,מדמיינת .נאחזת בפנטזיה להציף את החשק.

לימים הבינה שהוא מציע לה לשחק בזה.כמו מכשף אינדיאני, נושף עליה את אבקת הפנטזיה ובוחן את תגובותיה. היא נושמת את האבקה לריאותיה ומתמסרת לריגוש. הרגישה כמו ילדה שחוזרת לגן המשחקים עם החבר הסודי שלה. שותף למשחק שמעלה את הפנטזיות האפלות והמודחקות ביותר שלה.
בהדרגתיות חושף בפניה עולם חדש ומודחק , מכיר לה עולם ייצרי חדש ,מלא בצעצועים חדשים שלא ידעה על קיומם.
והיא מתאהבת בעולם הזה, מתמכרת אליו וברגעים המיוחדים בהם הוא פושט ממנה את היום יום וצובע את מוחה בצבעים מרתקים.

 

היא לא בטוחה אם הוא ידע בתחילת הדרך כמה תתמסר למשחקים  האלה. כמה תשתוקק להיכנס איתו לגן האסור.  גם היא לא ידעה.
כמה הפתיעה אותו בסקרנות ובעניין שגיליתה עד שנדמה שהיא זו שסוחפת אותו איתה בהתלהבות ובאומץ המחודש .החשק שגילתה , הריגוש והאינטנסביות משכו אותה לאותו מקום שוב ושוב.

כמו תסריט מפתיע שהוכנס למסלול חייה מבלי להבין איך, הפך לחלק מחייה. היא החלה פותחת בפניו את מחשבותיה הכמוסות ביותר. משתפת אותו בחייה, ביום יום, בהתלבטויות.
היתה מביטה בעצמה פנימה ,מעכלת חוויות חדשות, חשקים חלומות ,שהתעוררו בה ומייד פולטת בפניו את הסיפור שראתה,שהזתה ,שחוותה שחשבה ,שהרגישה. מופתעת ונרגשת מהעוצמה של מילותיה ומחשבותיה עצמה. כאילו שוכנת בתוכה נפש נוספת שלא הכירה בקיומה.

כמה חידוש היה בלשבת עם עצמה ולכתוב אליו ובעצם לעצמה את המחשבות האלה.
כמה השיתוף של הפנטזיות והמחשבות האלה האיר את חייה.כמה הקשר שלהם בודד אותה מהבדידות שבנפשה.

בניגוד אליה ,הוא לא דברן .ושומר מחשבותיו לעצמו. כמו מנסה לשמור על שפיות בתוך השגעון שנסחפו אליו.מנסה להשליט סדר בכאוס שהיא מייצרת . כמו נעזר בשליטה שבמהותו לשלוט בקשר שלהם, ובעצמו.
היא למדה להכיר אותו ולהבין , שגם הוא מוצא הרבה נחמה , עניין, חברות ושותפות בעולם הבודד והאסור הזה. שהוא מתמכר למילים שלה, להתמסרות שלה, לחידה שהיא .
האירוניה שבדבר שיש בדידות בסוד שהם חולקים; בדידות שמשקלה כבד יותר , מאחר והסוד כה גדול ,נפלא,קסום,עוצמתי,אך אין להם את הרשות לחלוק אותו עם איש.

לעיתים כמה שעות של שקט ,היו  מספקות לה את ההבנה והראות כמה רחוק הלכו וכמה המשחק שלהם מסוכן . אך היא לא היתה מוכנה לוותר על הקסם שבקשר.

היא הבינה את ההסבר הפסיכולוגי בצורך במקום הזה שהוא מספק לה. את הצורך בשליטה ובכאב שסחררו את ימיה.
את השקט שברעש שהקשר מספק. את הבריחה מעצמה לתוך סרט מרתק ומלא בצבעים ריחות וחשק, שמנערים את האבק מהאפור ,הבנאלי והסתמי.

 

היא גילתה שהיא אוהבת את מי שהפכה להיות. אוהבת את הפאן החושני , המתמסר, את החשק שגילתה איתו. בין ארבע קירות, ולו לכמה שעות, יכלה לזמן את הנפש המודחקת והמיוסרת ששכנה בתוכה ונתנה לה ביטוי ומקום.



LoneRider​(שולט) - כתיבה נפלאה. והתוכן, עדיין בתהליך עיכול. אעדכן עם סיום :-).
לפני 8 שנים
פרינס​(שולט) - כיף לקרוא אותך }}}{{{
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י