הם היו ריקים, היו מלאים והתרוקנו שוב
לא יודע אם לקרוא לה כיפית או שמחה כי היא הייתה ככה רק כלפי חוץ ריקה זה שם יותר מתאים
רביעי, חמישי, שישי, שבת חגיגות בלי הפסקה
אבל הכל הצגה, הכל חיוכים מזוייפים ושמחת וודקה
הכל היה ריק פשוט ריק
אנשים ודיבורים בלי משמעות
בלי עתיד
בלי תכניות
בלי כלום
יש בזה קסם אבל בטוח שאין בזה משמעות, אני רואה אנשים שחיים ככה כל החיים ולא מבין איך הם מצליחים
ואז מצאתי את עצמי
היה אתגר, היה קושי, הייתה מטרה
השגתי אותה, דקרתי נקודה ועוד נקודה עליתי בסולם עד שממש נגעתי בעננים
הכי חשוב קמתי עם חיוך בבוקר, דיברתי דברי טעם ביום והלכתי לישון עם תחושת סיפוק בלילה
לא היה לי יום ולא לילה, ימים שלמים בלי שינה, ימים שלמים שמרוב עשייה שכחתי לאכול
אתה מרגיש שהכל על הכתפיים שלך, אתה מסתכל קדימה ורואה אותם, מסתכל אחורה ורואה את המשפחה ויודע שהמרווח נשמר בזכותך
כמה שנים עברו וזה דעך, תחושת הסיפוק הפכה לתחושת מועקה ודברי הטעם הפכו לנטל על הכתפיים
החלטתי למצוא את עצמי במקומות אחרים
והנה אני עדיין מחפש אבל מרגיש קצת אבוד
שוב בנות ושתייה, שוב ימים בלי שינה אבל במקום עשייה למען מטרה עשייה למען עצמך
ואתה נזכר מדי פעם באנשים שעדיין שם, באנשים שהשארת שם אלו שיכלו להיות פה
ונזכר בכל אותם מקרים שסנטימטר לפה או סנטימטר לשם ואתה גם היית נשאר איתם
אז אתה שותה עוד כוס ועוד שתיים ורוצה שהכל יחזור להיות קצת חסר משמעות
אבל החוסר משמעות כבר לא קיים, החוסר משמעות הפך למשמעות רעה, להרגשה חסרה, לחור בבטן, לסוג של בגידה
קם חסר מטרה, מחכה שיעברו החודשים ותגיע הטיסה שתעזור לי למצוא
יום ועוד יום עד שאזכה בהזדמנות להתנתק, עד שיגיע הזמן לחיות חיים פשוטים,
לקום בבוקר עם חיוך לדאוג רק לעכשיו, למצוא חווה שקטה לעבוד בה את האדמה, אני מייחל לרגע בו אוכל לישון שוב עייף אחרי עבודת כפיים
שנה של חיים פשוטים זה מה שאני צריך וזה מה שיקרה
שנה שתעזור לי למצוא את הכיוון לכל השאר