סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

The human side.

מחשבות בליל ירח מלא.
לפני חודש. 23 בספטמבר 2024 בשעה 19:38

יום אחרון למנוי שלא יתחדש בקרוב, קחו חתולה וכל מילה נוספת מיותרת.

לפני חודשיים. 25 באוגוסט 2024 בשעה 17:08

החיים הם דינמיים כמו ספנת בלב ים, יום אחד אתה צף מעליהם ולרפתי אתה יכול למצוא את עצמך שוקע במעמקים בהם כל הלחץ של המים העצומים מכסים אותך ומכבידים על גופך. 
לפעמים אתה מצליח לצוף על פני המים אך נאלץ להילחם בגלים העצומים ככל יכולתך. 

לפעמים אתה נסחף אל אי לא ידוע, שם אתה מבין את הקושי להיות לבד בחייך, אתה מצליח לצאת מהאי כאשר אתה מבקש ומקבל עזרה, זה אף פעם לא רע להיעזר באחרים בעת צרה.

ויש את הרגעים האלו שאתה מתעלה על עצמך, אתה משתמש בכישורים האישיים שלך, בונה רפסודה אשר לוקחת אותך אל חוף המבטחים בהצלחה רבה. 
רוב חיי נראו כמו החלק הראשון והשני של הפוסט המוזר הזה, כבדים כלכך, בהם כל צבע בעולם נראה אפל ורע, נכון... זה כחול.. אבל, האמנם? מהר מאוד הוא ידהה. 

בעקבות שינויים רבים בחיי בחודשים האחרונים התחלתי להכיר את עצמי לראשונה, אפילו יותר מזה, התחלתי לראות את עצמי בפעם הראשונה. נפלה עליי ההבנה המדהימה הזו שאני הוא היחיד שאחראי לאושר שלי, להצלחות שלי, לשיפור העצמי שאני ראוי לו כל כך, בין אם חיצונית או פנימית. 
לשם שינוי אני גאה בעצמי, אני צף מעל המים, נמצא על סירה בטוחה. הים שקט ורגוע, העננה הכבדה ששררה מעליי נעלמה. 
לשם שינוי אני יכול להסתכל על עצמי ולומר תראה את הדרך שעשית, תראה את ההצלחה.

אני לא יודע כמה זמן המצב הזה ימשיך, עדיין צפה המחשבה כי "משהו לא תקין" שאני מצליח לצאת מהדיכאון בו שכרתי דירה לתקופה כל ארוכה, אך אני לרוב מצליח להתעלות מעל תחושות אלו ולהנות מהרגע, להנות מהתחושה החדשה. 

תמונה לתשומת לב לאחר ירידה יפה במשקל

לפני 3 שנים. 31 במרץ 2021 בשעה 22:36

לפעמים

כשהכל מרגיש גדול עליי

כבד מדיי

כאשר כל מה שצריך זו...

רק מנוחה קטנה.

אני עושה פוס מהחיים

ומתמכר לעוד אוסף של נתונים דיגיטליים

אפסים ואחדים. 

מטעין קצת את הבטריות לנפש

 

ועד הפעם הבאה.

 

 

לפני 5 שנים. 29 בספטמבר 2019 בשעה 22:47

בא לי הרבה דברים.

בא לי לרכב על אופניים על הטיילת על יד החוף, כשהרוח בפני והשמיים הכחולים משקיפים על הים. 

בא לי לרקוד במועדון לצלילי המטאל הצועקים לתוך אוזניי וחודרים את חדרי הלב ולהרגיש בלתי מנוצח.

בא לי ללכת לטייל אבל טיול ארוך כזה בלי אף אחד, רק תרמיל על הגב ושק שינה מחובר אליו. טיול כזה שימשך שבוע, שבועיים, חודש... או יומיים שירגישו נצח כשכל המחשבות שרצות במוחי יגרמו לי לתחושת ריקנות כזו, זו שאתה לא יכול להסביר לאף אחד, זו שתגרום לך לרצות לקפוץ מצוק אבל.. אתה באיזשהו יער, לבד. יער שיורד בו הרבה גשם, גשם כזה שלא מפסיק אפילו לשניה. גשם שגורם לסדק קטן בנשמה... והוא גדל. 

בא לי ללכת באמצע הלילה עם עוד איזה חבר ולהסתכל על הכוכבים, במקום חשוך בו לא רואים את אורות הערים עד שאפשר לראות את שביל החלב. מקום בו אוכל לפרוק את כל שיושב עליי. 

בא לי את כל אלו ובא לי כל כך להרגיש שלם ורגוע, ושלו...
אבל כרגע מה שאני הכי רוצה בו להסתפק הוא בך קשורה למיטה עם מג'יק וונד בין רגלייך, צמוד לכוס הורוד, החלק והנפוח שלך בזמן שאני משחק לי במחשב. 

לפני 5 שנים. 22 במאי 2019 בשעה 18:37

יש את הנשלטת הילדה

השולט הקשוח

וזה שמנסה לנצח חולשות של בחורות תמימות ופוגע בהן על הדרך.

אנשים לפעמים לא מבינים עד כמה אני חנון באמת.

לפני 5 שנים. 19 במאי 2019 בשעה 14:05

תמיד סקרן אותי לדעת האם רשימות המכולת אשר נוצרות בכלוב (לא חובה רק בכלוב) באמת יוצרות מערכות יחסים נורמליות, אמיתיות וחזקות. "אממ אני אקח גבר אחד גדול ושרירי שנראה כמו ברוס לי ובגובה של ההר" - נראה לי שיהיה לכן\ם יותר קל לקנות כלב.

לפני 5 שנים. 26 באפריל 2019 בשעה 20:31

את מרקדת על הרחבה בתוך המוזיקה הרועשת בניסיון למצוא קצת שקט.
שותה לשיכרה על מנת להרפות מהמצוקה אותך עוטפת. 
מנת יתר ועוד מנת יתר בכדי לנסות להגיע לעולם אחר, לשכוח ממה שהוא עשה..
אך בסופו של דבר מה שעוזר זה רק לקפוץ מהגשר. 

So like the pale king always says

לפני 5 שנים. 17 באפריל 2019 בשעה 8:19

1. Don't be a jerk.
2. Don't send dick picks.
3. ???
4. profit.

לפני 5 שנים. 21 בדצמבר 2018 בשעה 16:16

"יצאתי פעם החוצה, הגרפיקה הייתה מדהימה, אבל העלילה לא משהו".

ובעצם גם הגרפיקה לא שווה את אותה שהייה בעולם בעל חוקים ומגבלות שיצרנו לעצמו רק בשביל שניתן את כוח לאותן אליטות חזקות המחפשות רק הרס עצמי ומלחמות בין אותן קהילות בשביל אותה מטרה.

כוח הוא דבר הרסני כאשר מקבלים ממנו יותר מדי, מהר מידי ועם פחות מחשבה על שימושו. 

בסופו של יום לעלילה שלנו יהיה רק סוף אחד, והסוף הזה קבור 3 מטר מתחת לאדמה. 

לפני 5 שנים. 24 בנובמבר 2018 בשעה 18:44

לפעמים

 

כשהכל מרגיש גדול עליי

 

כבד מדיי

 

רק מנוחה קטנה.

 

אני עושה פוס מהחיים

 

ומתמכר לעוד אוסף של נתונים דיגיטליים

 

אפסים ואחדים. 

 

מטעין קצת את הבטריות לנפש

ועד הפעם הבאה.