החיים הם דינמיים כמו ספנת בלב ים, יום אחד אתה צף מעליהם ולרפתי אתה יכול למצוא את עצמך שוקע במעמקים בהם כל הלחץ של המים העצומים מכסים אותך ומכבידים על גופך.
לפעמים אתה מצליח לצוף על פני המים אך נאלץ להילחם בגלים העצומים ככל יכולתך.
לפעמים אתה נסחף אל אי לא ידוע, שם אתה מבין את הקושי להיות לבד בחייך, אתה מצליח לצאת מהאי כאשר אתה מבקש ומקבל עזרה, זה אף פעם לא רע להיעזר באחרים בעת צרה.
ויש את הרגעים האלו שאתה מתעלה על עצמך, אתה משתמש בכישורים האישיים שלך, בונה רפסודה אשר לוקחת אותך אל חוף המבטחים בהצלחה רבה.
רוב חיי נראו כמו החלק הראשון והשני של הפוסט המוזר הזה, כבדים כלכך, בהם כל צבע בעולם נראה אפל ורע, נכון... זה כחול.. אבל, האמנם? מהר מאוד הוא ידהה.
בעקבות שינויים רבים בחיי בחודשים האחרונים התחלתי להכיר את עצמי לראשונה, אפילו יותר מזה, התחלתי לראות את עצמי בפעם הראשונה. נפלה עליי ההבנה המדהימה הזו שאני הוא היחיד שאחראי לאושר שלי, להצלחות שלי, לשיפור העצמי שאני ראוי לו כל כך, בין אם חיצונית או פנימית.
לשם שינוי אני גאה בעצמי, אני צף מעל המים, נמצא על סירה בטוחה. הים שקט ורגוע, העננה הכבדה ששררה מעליי נעלמה.
לשם שינוי אני יכול להסתכל על עצמי ולומר תראה את הדרך שעשית, תראה את ההצלחה.
אני לא יודע כמה זמן המצב הזה ימשיך, עדיין צפה המחשבה כי "משהו לא תקין" שאני מצליח לצאת מהדיכאון בו שכרתי דירה לתקופה כל ארוכה, אך אני לרוב מצליח להתעלות מעל תחושות אלו ולהנות מהרגע, להנות מהתחושה החדשה.
תמונה לתשומת לב לאחר ירידה יפה במשקל
