פרידה, מה זה בעצם?
זה לעזוב בן אדם שהיה יקר לך, להשאיר אותו אי שם בעבר, בתור זיכרון קטן או תחושת עצבות שלקחה לה את הפינה שלה באמצע קרחת היער, ליד המדורה הקטנה שהיא בנתה לה כדי שלא תשכח שהיא שם.
פרידה זה לראות את האדם קטן מול עיניך, לפעמים כלל לא מפריע לך שהוא נהפך לאט לאט לגרגר אבק, מטאפורי כמובן, לפחות כך זה מרגיש בתוכך.. אך לא במודע גם הוא מרגיש את אותה תחושה.
לפעמים הפרידה באה מהצד השני ואתה, מתנפץ גקלסיה קוסמית מופלאה בשמי הליל השחור למליוני כוכבים מאירים אי שם, כדי שאנשים החולפים על פניך ידעו שגם בתור האפלה אתה עדיין מאיר, מחפש את דרכך.
הפרידה ממך אכן הייתה קשה, נשברתי בין זרועות רבים כל כך עד שנדמה שנמצאתי נחמה אבל בינינו, אם את מתעקשת לדעת את הדבר, מה שעזר הוא לחלוטין הזמן. ככל שהתרחקת יותר והפכת לאדם קטן, ככל שבנית את מדורתך אי שם ביער בתור תחושת עצבות קטנה אשר מרימה את הדגל הלבן ומבקשת לחנינה, שם לא כאב לי כבר.
בתוך גלקסית הרגשות שבגופי התחוללה התבוננתי עמוק בכל נקודת אור קטנה, שם מצאתי שלווה והבנה.
שם, כמו דם הנשפך מחתך עמוק של סכין חדה, התפרצה ההבנה שטוב לי איפה שאני וטוב לי איפה שאת.
את, כמו הדם, כבר לא תחזרו לגופי השביר והקטן, אלא תישארו מאחור, בעבר.
