אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

נר ראשון

לפעמים הכאב כלכך גדול שאי אפשר לכתוב. ואז אני יודעת שאני בבעיה.

זה כאלו הכל נסגר ואין לו לאן לחלחל. אני לא מצליחה להביע אותו במילים או בדמעות... ולכן אני יודעת שהוא מתעצם בתוכי.

שאין לו לאן לזרום... כמו נהר שעולה על גדותיו...

אז ירדתי עוד קצת במשקל... 43... הפנים שלי חיוורות מתמיד... ועוד כמה ימים אני צריכה לחגוג יום הולדת. מי בכלל רוצה לחגוג את העובדה שאני מזדקנת ?

הימים כלכך תפלים לאחרונה...

הכאב הזה... מצמית! גרם לחשכה. אפילו היכולת לייצר כתיבה ראויה נעלמה. שלא לדבר על העובדה שלא הצטלמתי כבר שלושה שבועות.

אני מסתכלת במראה ולא מזהה את עצמי. 

מה יהיה? מתי זה יעבור? איך מתמודדים עם כאב כזה??? כי לנשום לא עוזר. לא עוזר בכלל.

מחכה לנס חנוכה. 

יש לי אמונה.

יש לי תקווה.

ויש לי בטחון.

ותאמרו אמן.

Coldest winter for me
No sun is shining anymore
The only thing I feel is pain
Caused by absence of you
Suspense is controlling my mind
I cannot find the way out of here

 Milky chance/stolen dance