למה הכל הפוך?
למה אני מרגישה שהגורל צוחק לי בפנים?
השנה היית הראשון לאחל לי מזל טוב (ממש איך שהשעון הראה חצות)? אבל אני כבר מזמן לא חושבת עליך...
שאתה היית הדבר שאני הכי רציתי בעולם אתה לא היית מי יודע מה בעניין.
השנים עברו והרגשתי מובנת מאליו עד שיום אחד בלי להרגיש כבר לא הייתי שם. או לפחות כך נתת לי להרגיש.
ועכשיו שאתה רוצה אני כבר לא יכולה לדמיין אותנו יחד.
כבר מעל שנה שאני לא נתתי לך לגעת בי והיום אמרת שאתה עדיין רואה בי כמספר 1. אבל כל עוד הייתי שם מעולם לא ידעתי שזהו מקומי.
אז מצאתי בית אחר.. לא בית- ארמון מלוכה!!! והרגשתי שם כלכך בטוחה.
למדתי שגם כלבה יכולה להיות נסיכה.
ושאולי אפילו צריכה להיות כדי לשרת את מלכה.
למדתי להכיר תודה. ולרגעים אף אמרו לי שאני ראויה.
גרתי בארמון שנה וחצי והייתי אמורה לקבל קולר ליום הולדת. קולר וקעקוע הנושא את הכינוי שלי לנצח.
אבל נכשלתי! איכזבתי! ועכשיו אני כלום. חזרתי לאפסותי . לא כלבת מלוכה ולא נסיכה של אף אחת. סתם כלבת רחוב שמשוטטת ברחובות שמול הממלכה ומחכה לניסים של חנוכה.
כגודל הציפייה גודל האכזבה. וכגודל האושר הצפוי ... הכאב המצמית.
יום הולדת שמח לכלי שמכיל אותי. אני מאחלת לעצמי שלמרות שאצלי תמיד הכל הפוך ושאני אוהבת לא אוהבים אותי חזרה... את עצמי אזכור לאהוב תמיד.
לפני 8 שנים. 9 בדצמבר 2015 בשעה 6:05
