לפני כשנה ביום האישה הבוס שלי קנה לי סחלב. יש לי אהבה מיוחדת לצמחי בית. האהבה והטיפול בהם כלכך מתגמלים. כפי שגם הזנחה ניכרת בהם מיידית.
סחלב הוא צמח מיוחד. אתה יכול לטפל ולאהוב אותו ובכל זאת לפתע הפרחים שלו נושרים ובמשך תקופה ארוכה הוא נראה כל כך רע שאתה שוקל לזרוק אותו.
הסחלב שלי ככל הסחלבים עבר שנה שבו ישב אצלי בסלון אך לא שימח אותי ביופיו למרות המקום המכובד שבו הצבתי אותו.
אך אני זכרתי את יופיו ואת האור שהכניס לחיי והמשכתי להשקות אותו ולתת לו את מקומו המוכבד והשמש אליו הוא כה זקוק.
הענף שממנו יצאו הפרחים בשנה שעברה לא נראה שמתעורר לחיים אבל לפני כ-3 שבועות שמתי לב שהסחלב שלי מגדל ענף חדש ועליו ניצנים של פרחים. היום יצא הפרח הראשון וישנם עוד חמישה פרחים שבדרך, בנוסף אני רואה שענף נוסף מתחיל לבצבץ ולרקום חיים חדשים.
איזה אושר זה לראות שההשקעה שלי בסחלב והאהבה שנתתי לו חוזרים אלי ובענק.
ומה בסך הכל עשיתי? לא התייאשתי. לא הראיתי שאיני מאמינה בו והעברתי אותו למקום חשוך. המשכתי להאמין ביופיו הפנימי, להשקות ושמרתי לו את מקומו.
אני דורשת קצת יותר מהסחלב שלי אבל אני בטוחה שגם אני אחזור לפרוח בקרוב ואני מודה לכל מי שגרם לי להאמין בכך.
