אחת המסקנות שהגעתי אליהם לאחרונה היא שאני יודעת לתכנן קדימה רק לזמן מוגבל.
הסיבה היא, שמנסיון העבר אני כבר יודעת שמה שטוב לי היום לא בהכרח יהיה לי טוב בעוד כמות מסוימת של זמן ואני לא אוהבת להרגיש כבולה מדי.
אני אוהבת חופש, דינמיות, הרגשה שהכל אפשרי ושהחיים מלאים בהפתעות.
הדברים היחידים היציבים בחיי הם ההורים והחברות.
למזלי מצאתי חברות שמתאימות לכל החלקים שבי ואיני מרגישה צורך להחליף אותן. לפחות לא את הטובות!
היום שאני אימא אני מבינה שיש לזה מחיר. שיש דברים שחשוב שיהיו יציבים ושבלי זה הילד שלי עשוי להרגיש חוסר בטחון למרות שאני תמיד יהיה שם...
השגרה מפחידה אותי. הדרישות של החברה להיכנע לתכתיבים ונורמות ממרדות אותי!
אני ציפור ואני אוהבת להרגיש חופשיה, לפרוס כנפיים, להשוויץ בנוצות הצבעוניות שלי.
אבל אני ציפור עם בית יציב והורים מדהימים ואני חייבת ללמוד לתת לילד שלי את הבטחון הזה.
ובכלל, למרות שגמישות היא תכונה מדהימה ושבתחושה שהעולם כולו הוא בית אחד גדול יש משהו עצמאי מאוד יש גם המון בטחון, יש ערך גדול לשורשים וליכולת לייצר קרקע יציבה.
אני מקווה שאצליח לייצר משהו שבו אוכל להמשיך לחיות מבלי להרוס ושיאפשר לי את התנועה שאני כלכך זקוקה לה.
עד היום חייתי בתחושה שאני בחזרה גנרלית, אני חושבת שאני מתחילה להרגיש שאלה הם
ה ח י י ם האמיתיים.
Let the show begin!
