הלוואי והיה תשובה מוחלטת לגבי השילוב הזה.
אני יוצאת מתוך הנחה שמי שנשוי והבן זוג שלו לא נמצא פה ואינו יודע שהוא כאן, לא מצא את התשובה.
זה עצוב בעיני שרוב האנשים שאני מכירה מוותרים על האפשרות לשלב את כל ה״מילים״ הללו בצורה שלמה.
אני שואלת את עצמי מה מקור הבעיה: האם חלקנו לא מונוגמיים בעוד שחלקנו כן? האם וכיצד השוני ברמות של בדיקת גבולות, אהבה לריגושים, לתהומות ופסגות אמורים להנחות אותנו? ומה זה אומר?
לפי התזה שבני האדם נועדו להתרבות ולהקים משפחות- רק טבעי שאדם שאוהב ריגושים יחפש אדם יציב יותר להקים איתו משפחה. זה נותן בטחון/ שמה שלא יהיה יש בית שאפשר לחזור אליו. אך מצד שני, השוני הזה יוצר מרחק. הרי אותו אדם יציב, שפחות מונע מריגושים ושבסבירות גבוהה פחות מיני, יהיה לו קשה להבין שהיצר הזה לא קשור לצורך הבסיסי במשפחה מתפקדת.
מעטים האנשים שיהיו מוכנים לוותר על בלעדיות בעבור יחסים שמושתתים על כנות, פתיחות, ופתרון בעיות וגישור על השוני בשיחות אותנטיות, כואבות ופתוחות.
לא תמיד אפשר למצוא את עמק השווה, אך ממה שאני מכירה רובנו אפילו לא מנסים. לא מאמינים שאפשר להתגבר על השוני מבלי לרסק את המשפחה.
זה עצוב בעיני שאנחנו לא נותנים לעצמנו את הצ'אנס הזה ושאנחנו מרגישים אשמה על כך שאנחנו שונים.
זה עצוב בעיני שאנשים פחות מיניים, שפחות מונעים על ידי היצר, נחשבים ל״טובים״ יותר.
מה טוב בלא לראות את הבנזוג שלך? את הצרכים שלו? את מה שגורם לו להרגיש חי וחיוני?
האם אהבה של אדם אחר אמורה לשתק אותנו? האם אהבה של מישהו אותנו ושלנו אותו מחייבת הקרבה של צורך קיומי?
ונניח שהקרבנו- למה ההקרבה הזאת אפילו לא מוערכת כהקרבה אלא נלקחת כמשהו מובן מאליו... מזתאמרת- מה אתה עושה לי טובה שאתה לא בוגד בי?אתה בעלי!
אז זהו שכן! וזה שאנחנו לא עשויים מאותו החומר לא אומר שאנחנו אוהבים פחות, רגישים פחות, הורים פחות נאמנים וכו וכו
זה רק אומר שאנחנו בנויים אחרת.
יש משהו מאוד מפתה בלקחת פרפר, לתפוס אותו, ולשים אותו בכלוב מזכוכית.
אתה אומר לעצמך- וואו, איזה פרפר יפה :), אני רוצה שהוא יהיה רק שלי, אני אסתכל עליו כל היום וארגיש כלכך טוב!!! - מצאתי את הפרפר הכי יפה בעולם כולו. הנה תראו!
אבל פרפרים לא אוהבים לחיות בכלובים.וגם לא של זהב!
זה מחוויר אותנו וגורם לנו למוות פנימי.
גם אם נדמה לנו בהתחלה שבבית הזה נוכל לחיות לנצח... לאט לאט, הצורך הזה שלנו לפרוס כנפיים, לעוף, להתנסות, לחוות, לראות, להרגיש, לשחק, לטפס, להתרסק, ולבחון גבולות מכרסם בנו.
ואז יכולים לקרות אחד משני דברים-
שנברח מהכלוב (בגלוי או בהיחבא),
או שניתן לעצמנו גזר דיו מוות- ניווון.
זה עצוב בעיני, עצוב מאוד
