לפני 7 שנים. 12 במרץ 2017 בשעה 22:06
אני קצת מתקשה להסביר איך נראים החיים בלעדיו.
מצד אחד אי אפשר שלא לראות שאני פורחת. קורנת ומצליחה לטפל בכל כך הרבה דברים שהזנחתי.
אני במקום מאוד חיובי ושלו וזה כיף להיות במקום הזה.
מצד שני תמיד יש את השטן הזה שיושב לי על הכתף ולוחש- מה לך ולכל הטוב הזה? החיים סבבה? הכל אשש? מה נהיה ממך?
איזה מן דשן ליצירתיות את מייצרת? מה נראה לך- שאפשר להיות אדם מיוחד כשאת כל היום מחייכת?
איפה המבט הזה שלך? המבט הזה שאתה כלכך אהבת. שאחריו הייתי שומעת את ה״כן...״ המסופק הזה
כן כלבה יפה
כן זונה שלי
ככה
עוד קצת
והיכולת הזאת שפיתחת בי לתת לך את כולי... תמיד. לתת הכל ללא מעצורים...
להרגיש את הייעוד שלי.
כן זה חסר לי מאוד
אבל אני לומדת לחיות בלי זה