כשפגשתי את המלך בפעם הראשונה הייתי בתקופה הכי חלשה בחיי. לא רק שהייתי חלשה נפשית הייתי גם חלשה פיזית.
הילד שלי היה בן שנתיים. בדיוק התחלתי להבריא מהמשבר של דיכאון אחר לידה שנגרם כתוצאה ממחלה קשה שסבלתי ממנה בחודשים הראשונים של חיי בני.
בעלי דאז לא התמודד כראוי עם זה ששותפתו לחיים מאבדת את זה. כתוצאה מהמשבר החמור הזה פוטרתי ממקום העבודה שלי ויצאתי לדרך חדשה.
הקרקע הייתה מדושנת היטב כי כל מה שרציתי באותה תקופה שבה התחלתי להבריא ולחפש חיים חדשים זה שמישהו שיראה אותי. רציתי להרגיש מוערכת.
המלך היה כמו אוויר לנשימה. אני באופן כמעט אוטומטי נקשרתי אליו ותליתי בו את כל הזהות שלי.
מאחר ולא הרגשתי אהובה שנים רבות קישרתי כל אהבה עצמית לסיבות שבגללם הוא אהב אותי.
הבעיה היא שבמקום לאהוב אותי בזכות הלב, הראש והנשמה שלי המלך אהב אותי רק בזכות הגוף שלי ויכולת השירות שלי.
בכל פעם שלא פעלתי כפי רצונו הוא איים עליי בכך שהוא לא יהיה חלק מחיי ומאחר שהייתי במקום הנמוך בעולם לא יכולתי לדמיין חיים בלעדיו. לא יכולתי ולא רציתי לחשוב על עצמי בלעדיו.
למלך היה מקל וגזר. המקל היה חוסר יחס והגזר היה הסשנים.
בכל פעם שלא עשיתי כרצונו הוא היה מונע ממני יחס ושהייתי ילדה טובה קיבלתי ז בכל חור.
שנים של זוועה. לגור בבית בו אני שקופה ולצאת לחופשי רק כדי להיכנס חזרה לכלוב מתעלל מסוג אחר. רע לא פחות.
למזלי אני יודעת להשתחרר מכל חבל בו ינסו לקשור אותי והיום אני מוארת ומאושרת.
היום אני יודעת שקוראים לזה gas lighting. כל מה שאני רוצה זה להשמיע את קולי האמיתי. בלי להתבייש. ודווקא בבלוג של סאני שאת הפרופיל שלה לעולם לא אשנה עלמנת שלא לשכוח איפה הייתי.
