המסע

נכנסתי למקלחת

סוף שבוע קשה עבר על כוחותינו

מי שיש לו ילדים יבין

נכנסתי למקלחת ונתתי למיים

לשטוף לי את העייפות

לשטוף את המציאות

לנקות את המחשבות

נתתי למיים לסחוף 

למקום שבו אני אוהב להיות

עם סבון

ופתיחה של 2 אצבעות

אין הרבה דברים יותר טובים בעולם מאשר לגרום למלכה שלך סיפוק. 

לדעת שהיא מרוצה ממך. לחלקיק שנייה. 

שעשית עבודה טובה. 

שהיה שווה את המאמץ. 

אין הרבה דברים יותר טובים בעולם מאשר לשמוע אותה אומרת: יפה מאוד זונה. 

מאשר להרגיש את כף ידה מלטפת לך את הלחי. 

כן מלכתי

אני פה לשרת אותך

לגרום לך להיות גאה בי

איך זה ירגיש בפעם הראשונה שיצליפו בי?

כמה זה יכאב?

האם באמת אוהב את זה?

האם זה יהיה בעמידה או שאני אשכב?

איך זה ירגיש בפעם הראשונה שהיא תחדור אליי?

מה יעבור לי בראש?

על מה אני אחשוב?

מה אני ארגיש?

איך זה ירגיש פעם ראשונה שיקשרו אותי?

הפעם הראשונה שבה אתן את מבטחי בידיה?

הפעם שיקרו לי זונה?

שיתייחסו אלי כמו זונה?

שישתמשו בי כמו זונה?

איך זה ירגיש בפעם הראשונה שאני אגיד,

״כן מלכתי״?

המלכה שלי כועסת. 

אני לא יודע על מה בדיוק. 

אולי כן. לא בטוח. יש לי כיוון. 

אבל זה לא משנה. 

המלכה שלי כועסת. 

היא קושרת אותי למיטה. 

על הבטן. 

היא מצליפה בי. 

מקללת.

הכאב עצום. 

ואז היא מחדירה לתוכי נר. 

נר שבת לבן ארוך. ועבה.  

היא מדליקה את הנר. 

ואז מתיישבת מולי ללא חלק תחתון. 

״את רעבה זונה?״

אני מהנהן. 

״היום את לא אוכלת. את רק מסתכלת״

היא מתחילה לאונן מול פניי 

אני לא יכל לאכול

החלב החם נוזל לי הישבן

המלכה שלי כועסת

החדר חשוך. 

מוזיקה קלאסית מתנגנת בקול רם ברקע. 

אולי זה מוצארט. אני לא מכיר מוזיקה קלאסית טוב. 

אני עירום. על ברכי מול המלכה שלי. 

היפה שלי. 

האלה שלי. 

היא מפשקת רגליה. מראה לי את אוצרה. 

״זונה את רוצה לאכול? את רעבה?״

אני מביט בה בהערצה. 

״לא כל כך מהר זונה״ היא אומרת לי. 

היא נעמדת והלכת לחדר השני. 

חוזרת עם סטראפאון ביד אחת

וביד השנייה... קולר.. ו...

עוד בחורה. סאבית. 

הבחורה הולכת באיטיות מאחוריה. 

עירומה. מבטה מושפל. 

״תכירי זונה״ היא פונה אליי

״זה העבד שלי״

אני מביט בעבד. 

״היום העבד יזיין את הזונה״ פוקדת המלכה שלי. 

״עבד מסריח תלבש את הסטראפ״

המלכה היפה חוזרת להתיישב מולי. 

העבד מכניסה את רגליה. וקושרת את הסטראפאון צמוד למותניה. 

״זונה תמצצי לעבד״ לוחשת לי המלכה באוזן. 

העבד מתקרבת אליי

אני פותח פה גדול...

עוטף את השפתיים שלי מסביב לסטראפ ונותן לו להיכנס לי מסביב ללשון. 

״יותר חזק״ פוקדת המלכה על שנינו. 

״תזיין לו את הפה עבד מטומטם״ המלכה צועקת. ונותנת לי סטירה כואבת על הישבן שלי. 

העבד מתחילה לנוע קדימה ואחורה. 

הפה שלי מתרחב ומתרחב. נדמה שהוא הולך להקרע. 

אני מרגיש את אצבעות המלכה מרחיבות לי כבר את החור בתחת. 

העבד מתחילה לתת לי סטירות בפנים עם הסטראפאון שלה. 

מחזירה אותו פנימה לפי ודוחפת את הראש שלי. לבלוע. 

״הוא מוכן עבד״ המלכה אומרת.

״רדי על 4 זונה. ותהיה קרובה אליי״ היא פוקדת עליי. 

המלכה מתיישבת. מפשקת רגליה. 

אני בינהם. סנטימטרים בודדים מהכוס שלה. 

ואז אני מרגיש אותו נכנס אליי. 

חודר. 

מפלח

נכנס ויוצא. 

יוצא ונכנס. 

הכאב משתק אותי. 

המלכה מרימה את ראשי ביד ושואלת

״את אוהבת שמזיינים אותך זונה?״

אני משיב כן עם הראש. 

״טוב מאוד.״

היא מרימה את רגליה ומניחה אותם על כתפי.

מדליקה סגריה 

״את רשאית לאכול זונה. בתיאבון״

פי ולשוני אוכלים אותה. 

זוללים את מעדן האלים הזה.

ידיה דוחפות אותי יותר ויותר פנימה. 

העבד מזיינת אותי בתחת

המלכה מזיינת אותי בפה. 

מוזיקה קלאסית מנסרת את הלילה. 

אני מגיע בשעה היעודה.

הבאתי לה מתנה.

בקבוק מהשמפנייה שהיא הכי אוהבת - דום פריניון.

זאת גם השמפנייה שאני הכי אוהב.

אבל זה לא משנה מה שאני אוהב.

איך שאני נכנס היא שמה לי קולר.

היא מבקשת שאני אפתח את הבקבוק שמפנייה.

אני פותח והיא לוקחת אותו ממני.

"למקומך" היא פוקדת עליי.

אני יודע את מקומי.

אני מתפשט ונעמד על הברכיים שלי.

מביט בה. מבט של הערצה, כבוד ופחד.

במלכה היפה שלי.

היא מוזגת לעצמה את השמפנייה

לובשת רק תחתונים וחזייה.

היא לוגמת ונהנת מהטעם.

"תודה זונה" היא אומרת לי.

אני מאושר כי היא מאושרת.

היא מתחילה לשחק עם עצמה כשאני מביט בה.

לא זז מילימטר.

זה אסור בלי שהיא מרשה.

משחקת עם עצמה ולוגמת.

לוגמת ומשחקת עם עצמה.

"בואי הנה זונה" היא פוקדת עליי.

"בואי תשתי קצת מהשמפנייה שלך"

אני זוחל לעברה.

על ברכיי מולה

בגובה של איבר מינה השמיימי.

היא מורידה את התחתונים שלה.

מתיישבת.

ושופכת מעט שמפנייה על הבטן שלה.

"תלקקי זונה. שאף טיפה לא תגיע לריצפה"

אני מלקק.

אני מלקק את השמפנייה הכי טעימה בעולם.

אני מלקק את חיי

אני מלקק כמו כלבלב מורעב.

היא שופכת עוד ועוד.

הלשון שלי לא מוכנה להיפרד מטעם גן העדן הזה.

אני ממהר ללקק עוד ועוד.

שלא ייגמר.

שלא יישפך 

אבל...

לבסוף מעט שמפנייה מוצאת את דרכה אל הרצפה.

"אמרתי לך שאף טיפה לא תגיע לריצפה"

היא כועסת עליי.

יורקת עליי.

ואז היא מסתובבת אם הישבן המושלם שלה למול פניי.

לוקחת כוס שמפנייה ושופכת לעצמה על הגב

"תלקקי זונה. שאף טיפה לא צגיע לרצפה"

אני מלקק את השמפנייה מהלחיים של הישבנים שלה.

אני מלקקל את השמפנייה מהעמק שבין הלחיים

אני מלקק את השמפנייה מהחור שלה בעצמו.

יותר ויותר עמוק.

לא מחמיץ אף טיפה.

השמפנייה של הטבע... 

אני בתול. בתול בטוסיק הכוונה.
שאישה תחדור אליי זאת הפנטזיה הכי גדולה שלי.
הפנטזיה הכי גדולה שלי. והפחד הכי גדול שלי.
הפחד מהכאב. מהבושה.
הפחד מפוטנציאל ההתמכרות. שמישהו יידע.
זה בדרך כלל ככה, לא?
הפנטזיות שלנו. החלומות שלנו.
הם גם הפחדים הכי גדולים שלנו, לא?

אני רוצה להיות עבד זונה.
עבד זונה למלכה. אני רוצה שאת תשתמשי בי.
תענישי אותי.
תשפילי אותי.
תחנכי אותי.

תשבי עליי. כמה אני רוצה שתשבי עליי. 
ואם תרצי. תחדרי אליי.

בהתחלה עם אצבע.
אחכ עם שתיים
אחכ עם מה שבא לך.
אני רוצה שתזייני אותי
תזייני אותי כמו הזונה שלך
וכל מה שאני מבקש
זה לשכב על הגב
ולראות את הפנים שלך כשאת מזיינת אותי.

אין אותי

יש אותך

אני רק כלי

אני כאן בשביל לשרת

הדעות שלי לא חשובות

הרצונות שלי מישניים

אם בכלל

ברצונך תרוממי אותי

ברצונך תפילי אותי שאולה

אינני מבקש דבר

רק לשרת אותך זה סיפוק

מעל ומעבר

אני מבין את מקומי

אני יודע את מקומי

לא אזוז משם בלי שתבקשי

אני רק כלי

מקומי הוא לרגלייך

 מלכה יפה שלי

חודש הבא אני בן 39. 

כל חיי פחדתי. פחדתי שאבי יתבייש בי. שאני בן לא מספיק טוב. פחדתי שיאשפזו אותי על המחשבות שיש לי בראש. פחדתי שאני לא מספיק טוב בלימודים. בעבודה. פחדתי מאנשים. מחבורות של אנשים. ממה שאומרים. חושבים. מרכלים עליי. 

חודש הבא אני בן 39. 

אני נשוי. 

אשתי לא בעיניין. ממש לא. לא קרובה אפילו. אני לא מאמין שהיא יודעת שיש בכלל עולם של בידיאסאם. יכל להיות. אף פעם היא לא היתה חיית מין. אבל אני פחדתי. 

קדימה תשפטו אותי. 

תקראו לי בוגד. שקרן. עלוב. קדימה. 

אפס. מניאק. חרא. 

מה אתם מבינים? כמה קל לשפוט. 

מה אם אני אגיד לכם שאני לא הורס את הנישואים שלי. אני מציל אותם. 

מה אתם יודעים בכלל על חיי נישואים? על חיי הנישואים שלי?

שופטים יקרים אתם יכולים להכנס לי לחור של התחת (תרתי משמע). 

אתם מבינים?

 חודש הבא אני בן 39. ואני לא מפחד יותר. 

לא מאבא שלי. ולא שיאשפזו אותי על המחשבות שיש לי בראש. לא מאנשים. לא שאשתי תגלה. עד כדי כך אני בטוח בנישואים שלנו. 

גם לא ממכם.

אני מרגיש כמו ילד בחנות ממתקים. ואני לא הולך לתת לאף אחד להרוס לי את החגיגה הזאת. 

אני סקרן כמו שלא הייתי בחיי. 

אני עומד על הקצה והולך לקפוץ פנימה עם הראש. 

עכשיו אני רק צריך למצוא את דלת הכניסה הארורה...