אני מגיע בשעה היעודה.
הבאתי לה מתנה.
בקבוק מהשמפנייה שהיא הכי אוהבת - דום פריניון.
זאת גם השמפנייה שאני הכי אוהב.
אבל זה לא משנה מה שאני אוהב.
איך שאני נכנס היא שמה לי קולר.
היא מבקשת שאני אפתח את הבקבוק שמפנייה.
אני פותח והיא לוקחת אותו ממני.
"למקומך" היא פוקדת עליי.
אני יודע את מקומי.
אני מתפשט ונעמד על הברכיים שלי.
מביט בה. מבט של הערצה, כבוד ופחד.
במלכה היפה שלי.
היא מוזגת לעצמה את השמפנייה
לובשת רק תחתונים וחזייה.
היא לוגמת ונהנת מהטעם.
"תודה זונה" היא אומרת לי.
אני מאושר כי היא מאושרת.
היא מתחילה לשחק עם עצמה כשאני מביט בה.
לא זז מילימטר.
זה אסור בלי שהיא מרשה.
משחקת עם עצמה ולוגמת.
לוגמת ומשחקת עם עצמה.
"בואי הנה זונה" היא פוקדת עליי.
"בואי תשתי קצת מהשמפנייה שלך"
אני זוחל לעברה.
על ברכיי מולה
בגובה של איבר מינה השמיימי.
היא מורידה את התחתונים שלה.
מתיישבת.
ושופכת מעט שמפנייה על הבטן שלה.
"תלקקי זונה. שאף טיפה לא תגיע לריצפה"
אני מלקק.
אני מלקק את השמפנייה הכי טעימה בעולם.
אני מלקק את חיי
אני מלקק כמו כלבלב מורעב.
היא שופכת עוד ועוד.
הלשון שלי לא מוכנה להיפרד מטעם גן העדן הזה.
אני ממהר ללקק עוד ועוד.
שלא ייגמר.
שלא יישפך
אבל...
לבסוף מעט שמפנייה מוצאת את דרכה אל הרצפה.
"אמרתי לך שאף טיפה לא תגיע לריצפה"
היא כועסת עליי.
יורקת עליי.
ואז היא מסתובבת אם הישבן המושלם שלה למול פניי.
לוקחת כוס שמפנייה ושופכת לעצמה על הגב
"תלקקי זונה. שאף טיפה לא צגיע לרצפה"
אני מלקק את השמפנייה מהלחיים של הישבנים שלה.
אני מלקקל את השמפנייה מהעמק שבין הלחיים
אני מלקק את השמפנייה מהחור שלה בעצמו.
יותר ויותר עמוק.
לא מחמיץ אף טיפה.
השמפנייה של הטבע...