המקורית

שוב התהפך

יום חמישי היית אחר

והיום שוב מתעלם

מנסה להבין את המשחק שלך

למה אתה נהנה ככ להכאיב

למה אתה משתמש ביכולת שלך עליי

מה תעשה אם ימאס לי?

מה אעשה אם ימאס לי?

חייבת מוזיקה

חייבת לשמוע את השיר שמזכיר לי אותך

חייבת את גואטה וסיה

השעה היתה 17:50

למה הוא לא מתקשר???

הוא התקשר בפנימי

"רדי לאוטו"

לא אהבתי את הטון. אני מכירה את הטון הזה. זה ה"מיסטר הייד" שלו. איפה הגבר החם הלוהט המיוחם שהיה מקודם???

למה חזר הגבר האדיש המנוכר המסוייג שאני שונאת???

נכנסנו לרכב. שקט. אף אחד לא דיבר

 הושטתי יד להחליף תחנה וגם הוא. ידו אחזה בידי. ואז הוא משך אותה.

"תראי"...

עצמתי את עייני. סובבתי את ראשי לכיוון החלון. "זה בסדר. הבנתי" עניתי.

סובבתי את ראשי שלא יראה את הדמעות בעייני. כבר שנה אני מטורפת עליו. כולם אמרו שהוא קר ומוזר ואנטיפת. בהתחלה לא שמתי עליו. כולן הזילו ריר עליו ואני לא. רק שהתחלנו לעבוד יחד התחלנו לשוחח. ולאט לאט התחלתי לראות צד אחר שבו. צד שאהבתי. ואז הוא התרחק ממני. ואני נותרתי שבויה. ברור שהוא לא ישים עליי. אני לא הכוסית האולטימטיבית. אין לי רכב ואני לא מבזבזת על בגדים יקרים. אין לי משקפי שמש שעולות רבע משכורת. אבל בכל זאת הוא נהג לשוחח איתי ואפילו פלירטט. ומה שקרה היום. הסקס הלוהט שהיה לנו. פעמיים!!!

אבל הבנתי. זו היתה טעות בשבילו.

בכיתי. בכיתי המון. "למה את בוכה?"

"אתה יודע למה" עניתי

"אני יודע" השיב.

עלינו לדירה. התקלחתי התלבשתי ואספתי את שערי. הוא התקלח. הבטתי בו. זו הפעם האחרונה. הוא הסתובב והביט בי ארוכות. פשטתי את בגדיי והלכתי לחדר השינה.הוא הפסיק את המקלחת וניכנס לחדר כשמגבת עוטפת את איבר מינו. התקרבתי אליו ומשכתי אותה. ליטפתי את הזין היפה שלו שהיה כבר זקור ממבטו על גופי. "כמה מהר הוא מתעורר"

"המבט הערום של גופך.שדייך הגדולים. קיפולי גופך וישבנך העסיסי זה כל מה שהוא צריך." השיב.

ישבתי על המיטה ופיסקתי את רגליי. הוא כרע על ברכו וראשו בין שני רגליי. לשונו ליקקה את הכוס הרטוב שלי. כל גופי רעד. הוא ליקק כל כך טוב שאחזתי בראשו שלא יצא משם לעולם. אני רוצה אותך בתוכי זעקתי אך הוא המשיך. אין לי מושג כמה פעמים גמרתי עד שהוא נכנס בתוכי. זיין אותי התחננתי.

"דברי אליי. אל תפסיקי. תמשיכי."

זיין אותי מותק. כן כככן חזזזק. והוא גמר. התחבקנו ארוכות.

"תודה על ערב נפלא. אנחנו חייבים ללכת. התקלחנו יחד. התחבקנו. ידו ליטפנ את גבי. את ירכיי וישבני. הסתבנו ושטפנו זה את זו. ניגבנו אחד את השניה. התלבשנו ויצאנו.

הוא נראה מדהים. הוא הריח כל כך טוב.

"את יפה הערב. את מריחה נפלא".

"כמו מאפה" עניתי.

"מה???"

"זה פעם מה שאמרת לי. שאתה מריח מאפה. וזה היה הבושם שלי" עניתי.

הוא חייך. ואז מבטו חזר אליו והוא נראה מהורהר. ואז הבנתי. שהוא שוב מרוחק.

אתה סוג של בדייה

אני מנסה באמת

אבל סורי לא הולך

אני רואה אותך ומחסירה פעימה

אני איתך לבד שניה ובא לי לעצור את הזמן

אתה מחייך אליי ואני מתמלאת באושר

אתה מרוקן אותי מחליש אותי

וקשה לי קשה לי מאוד

היום אשלח לך הודעה

וכמו תמיד תיפגע בי ותתעלם

אני שונאת את עצמי בגללך

אני כל כך זקוקה לך שזה פשע

רק אתה הצלחת לחדור אליי

אתה מעורר בי זעם שאני צריכה לפרוק

אם רק היית מתמסר לי

אם רק היית יושב לרגליי

הוזמנתי לארוחת ערב חשובה

מאלה שרק המקורבים לבוס זוכים לה

מה אלבש? מה אעשה עם השיער המזעזע שלי? אני יודעת שהיום זה שיק ללכת עם שיער מתולתל פרוע, אבל זו ארוחה חשובה ואלגנטית. 

אני אאסוף אותו גבוה. אלבש שימלה שחורה אלגנטית נעליים אלגנטיות ואיפור עדיין.

למחרת ישבתי בקומת ההנהלה והתייעצתי עם הפקידה "כדאי לי לנסוע הביתה או ללכת מפה?" "אבל איך??? איך אגיע?"

"את יכולה לבוא איתי."

הסתובבתי הלב שלי החסיר פעימה. זה הוא??? ממתי הוא מציע לי??? לאחרונה הוא הפסיק לדבר איתי. פעם ישבנו לא רחוק אחד מהשניה. היינו מדברים יום יום. על הכל. ואז הוא התרחק והפסיק לדבר איתי. גם להודעות שלי בווטסאפ הפסיק לענות. הופתעתי. "סליחה? מאיפה מפה?"

הוא עמד שם. גבוה. חסון. עיינים תכולות ירוקות ומבט חודר.ואז הוא התקרב אליי וחייך. נשענתי על השולחן כדי לא ליפול. 

"את יכולה להתכונן אצלי".

"כן למה לא?תודה. נצא מפה. ב6. ביי" ברחתי.

"אוקיי" שמעתי את קולו מרחוק.

תנשמי. את לא בת 16. 

השעות עברו לאט. בשעה 5 הוא אמר לי לרדת לשים את הדברים שלי בתא מטען. ירדתי. הוא חיכה שם ליד האוטו.

התקרבתי והנחתי את הדברים שם. הוא עמד מאחוריי. הרגשתי את הנשימות שלו. הוא סגר את תא המטען והצמיד אותי אליו.

הוא השחיל יד מתחת לשמלתי ואת השניה למחשוף. הוא נשק לי בעורף. היד שלו נעה במהירות והורידה את תחתוניי. הוא סובב אותי אליו. הוא הכניס את לשונו לפי. נענתי לו. אצבעותיו נעו על הדגדגן שלי. הוא הכניס לתוכי שתי אצבעות ארוכות. הוא פתח את הדלת במושב האחורי והשכיב אותי שם. פיסקתי את רגליי ונתתי לו לחדור לתוכי. הוא נע בתוכי ליקק את שדיי ואחז בישבני. התיישבתי עליו ודהרתי בפראות. הוא הזיז את אגני ונשך את צווארי. אנסתי את פיו ולשונותנו שיחקו בפה אחד של השניה. נצמדתי אליו. הגברנו את הקצב מזדיינים מהר יותר עוד עוד

נאנקתי כן כן כן כן ככככן

שמעתי את גניחותיו כן מותק אל תפסיקי. הרגשתי גמרתי לפניו והוא דקה אחריי. הוא נשק ולחש אתן לך להתלבש. הוא המתין לי ועלינו למשרד. רגע לפניי שפניתי לדרכי הוא משך אותי לחדר המדרגות. הוא נשק לי והרגשץי את הבליטה שלו.

יראו אותנו לחשתי.

הוא ירד וליקק לי את הכוס שהיה רטוב.הוא ליקק אותו כמו שמלקקים סוכריה. הוא החדיר את אצבעותיו תוך כדי שלשונו מלקקת. הרגשתי שאני גומרת שוב. הוא שתה את מיציי. החזיר את תחתוניי. התרומם נישק אותי חזק ופנה לדרכו.

אחזתי בידו ומשכתי אותו.

"אם תמשיכי ככה אזיין אותך שוב"

ירדתי על ברכיי ופתחתי את מכנסייו.

אחזתי באיבר מינו ועשיתי לו ביד. הרגשתי שהוא רועד. 

ליקקתי את הזין שלו והכנסתי אותו לפי. ליטפתי את אשכיו וינקתי את הכיפה. הרגשתי שהוא עומד לגמור.

פתחתי את חולצתי ושיחררתי את החזיה. עשיתי לו ביד והוא גמר על שדיי. הוא הכניס את הזין שלו פנימה נשק לי וברח.

מעניין מה יקרה הערב. חייכתי וחזרתי למשרד. 

כן זו אני

סדיסטית לעצמי

אף אחד לא יכול להתעלל בי

חוץ ממני

אף אחד לא פוגע בי

חוץ ממני

אף אחד לא מצליח להתקרב אליי

לגעת בי

לגלות אותי

להכיר אותי

חוץ ממך

אתה הסבל שלי

אתנ העינוי שלי

חולמת על מגע איתך

כמהה לשיחות איתך

אהבתי לשחק לך במוח ולראות אותך מנסה להכחיש שחדרתי

מתרחק ומרחיק

ואני לא מוותרת

מטומטמת

לא מרגישה דבר

בטוח לא שולטת

יש בי חסך

חסך גדול

חור שמתרחב

כרגע אני מתחבטת בין רגשותיי לרצונותיי

לא לוקחת שבויים

ידעתי שזה יהיה

לבשת את מה שרציתי

וזה לא ירוק...

קיויתי לקבל ממך מבט קירבה

ולא זה לא קרה 

היית ככ קרוב ועם זאת ככ רחוק

למה נתתי לך להיכנס פנימה???

נשבעתי שאסגור את הלב

ושרגשות זה לא בשבילי

וזיעזעת הכל

וזה חד צדדי

חוץ מכאב לא יוצא לי מזה כלום

לפעמים אני לא יודעת מה יותר גרוע

לראות אותך או לא

לפחות היית אומר לי שלום

השיחות האינטלקטואליות חסרות לי

השנינות שלך

הסרקזם שלך

משהו בי עוד מקווה שתבין מה אתה מפסיד

אבל בתוך תוכי אני יודעת שאתה לא אמיץ מספיק בשביל לצאת איתי למסע שיכיל אותך ויתן לך לשחרר את עצמך לשליטתי

אבל אתה שקוע בסטראוטיפים שהורגלת כל חייך

אף אחד לא יצליח להוריד אותי על ארבע

לא בחיים ולא במיטה

עוד לא קם האדם שיכל להגיד לי מה לעשות ומה להגיד

האחרון שניסה סולק ללא דימעה

הרבה אהבות לא היו

אבל אילו שכן היו יפות

כשאני חושבת על זה תמיד הורדתי על 4

מהאהבה הראשונה שלי בגיל 15 שלטתי

אבל אתה משהו אחר

נכון שלא תוריד אותי על 4

ונכון שאם היית מתמסר לי

היית חווה תענוכ וכאב יחדיו

ליטוף וסטירה

נשיקה ונשיכה

הייתי שורטת צובטת נושכת בועטת

רק תן סימן ואכיר לך עולם ומלואו

אבל אתה שולט ברגשות שלי

שנים שלא הרגשתי ככה

חיוך אחד שלך מעלה לי את הדם לראש

ואת הרטיבות למטה

מבט אחד ישיר ממך מדליק לי את הפנטזיות

מחר נהיה בחדר אחד עם הרבה אנשים

אבל אני רואה רק אותך

גבוה תכול עיינים לבוש מתוקתק

תמיד שיק

מחר יהיה יום טוב ורע

כי תביט בי ולא בי

אף פעם לא עומד לידי

רק הייתי רוצה לשמוע את הנשימות שלך

רוצה שתריח את הבושם שלי שהרחת ריח של מאפה שהעלה בך חיוך

לפעמים אני מקווה שאתה כאן

מעניין אם תלבש חולצה או את הסוודר הירוק (נדמה לי כי לאחרונה נהייתי עיוורת צבעים) שמבליט את גופך

הלילה אלך לישון עם פנטזיות 

אולי אחלום עליך...

יש בי מחסום

הכל ריק

שום דבר לא מרגש

שומעת את אותו השיר בלופ מהבוקר

טחנתי היום דברים עתירי סוכר

לא מרגש

רוצה לבכות ולא הולך

מפחדת שאני צוללת אל הריק

היום בבוקר הבנתי שיום אחד אשאר לגמרי לבד

זה בסדר

התרגלתי לחיות חיים בנאלים

נתקלת בהודעות מכם

תתפלאו חלקן אפילו סבבה

מצטערת לא בזין שלי לענות

לא מתרגשת אטומה

זה שוב לא אתם

זו אני שצוללת אל הריק