לפני 8 שנים. 13 בדצמבר 2015 בשעה 4:47
הוא החל להדק אטבים לגופה, 20 במספר. היא נאנקה בשקט. הוא המשיך במלאכתו תוך כדי שהוא מסיר את אותם אחד אחד מגופה. השילוב של הכאב והעונג שהוא עשה לה גרמו לגמור כמו שמעולם לא הרגישה. כאשר הוציא את האחרונים היא פלטה זעקה. הוא הסיר את קשירת רגליה וידיה. את כיסוי העיינים לא הסיר. "חכי שאלך" ביקש. "כן אדוני" השיבה. הוא לא חייך. תחושה של עצבות מילאה אותו. אני לא רוצה בזה" מילמל לעצמו. הם לא נפגשו שנית. היא לא חזרה. נעלמה. עכשיו אני כבר לא גור אבל מה אני? הוא עזב את חייו את קהילתו. עכשיו הוא צריך למצוא את עצמו.