במעבר הזה, בין פנטזיה ומחשבות, לבין צעדים ראשונים של לנסות למצוא מישהי מתאימה, ישנם פערים עצומים. בין האישיות הרגילה לזו שמחכה לפרוץ, בין החינוך הטבוע בי לזה שמשתוקק לצאת, בין מה שאני משדר בצורה לא רצונית לסביבה ולמה שהייתי רוצה.
השלב הראשון הוא שכנוע עצמי שזה בסדר לרצות לשלוט. שזה בסדר לרצות להפעיל שליטה מנטלית ופיזית. כל עוד יודעים לשלוט על הרצון הזה. זה בסדר להפעיל כוח, לקחת בכח, להכאיב ולהנות מזה כל עוד זה בהסכמה. ועדיין קשה לי לדמיין את עצמי מוריד למישהי סטירה בעצבים וקורא לה זונה קטנה, או מצליף בה עד שהיא בוכה. לא רואה את הקסם בלהפעיל אלימות רק לשם האלימות או כדי לייצר פחד. זה עושה אותי שולט קצת בלאי, לא?
רוצה לשלוט מתוך מקום מגונן, מתוך מקום של בעלות הדדית (גם אם לא שוויונית). רוצה להסתכל עליה ולחשוב "היא שלי" ולא "הנה עוד חור". רוצה ללמוד אותה, להבין כל חלק בה, ולהיות מסוגל להיות שם בשבילה גם ביום-יום, לא רק כשהיא קשורה למיטה. גם זה עושה אותי שולט קצת בלאי?
והכח הזה שאני מבקש, ושיש כאלה שרוצות לתת קצת מפחיד אותי. With great power, comes great responsibility, אמר המשורר. ומה אם אני לא אצליח? מה אם אני אגרום לנזק? אבל חששות כאלה הם דבר בריא, אני מאמין. בסופו של דבר מה שמשנה זה איך מתמודדים איתן.
הרבה זמן אני נכנס לכלוב. קורא שקט. קורא איך אחרים מממשים פנטזיות שלי ומקנא קצת, ואיך אחרים לוקחים אותן למקומות רעים ואז כועס. עכשיו רוצה לנסות בעצמי. מאיפה מתחילים?
אה, וכמה זמן לוקח לצ'אט להפתח למשתמשים חדשים?
