לילה טוב, קטנה שלי. חם לך מספיק? יש לך מספיק שמיכה? לא, זה בסדר, אני לא צריך שהשמיכה תכסה גם את כל הגוף שלי, אני פשוט אצמד אליך עוד קצת. כן, ככה. את כל כך נעימה, כבר אמרתי לך את זה? טוב, בסדר, אז אני לא מקורי, גם זה מותר, את יודעת. מה זאת היתה הצעקה הזאת? אה, הרגליים שלי קרות? לא נורא, תתרגלי. נו, מה הפעם? למה את שוב צועקת? אוי! בחיי שאני לא יודע איך הפטמה הזאת שלך מצאה את עצמה בין האצבעות שלי. ממש מוזר. אני אומר לך שאם תמשיכי לצעוק ככה, את תעירי מישהו. מה זאת אומרת "להפסיק"? מה כבר עשיתי? אוי! מאיפה הפטמה הזאת הגיעה שוב? בן אדם רוצה ללכת לישון, ופטמות קופצות לו ליד. איך אפשר להרדם עם כזאת אנרכיה?
ששש.... לילה טוב, אמרתי. הרגליים שלי עדיין קרות? מה עושים? רדי למטה ותחממי אותן. מה את מחייכת? זה בשבילך, כדי שלא יהיה לך קר. לא, לא עם הידיים – עם הפה והלשון. כן, ככה. בדיוק. אל תשכחי גם את הרגל השניה. יופי. את חושבת שהן מספיק חמות עכשיו? בואי, תעלי בחזרה. יותר טוב? אבל אני לא אשם שעכשיו הן רטובות קצת. אני יכול לנגב אותן עליך אם זה יעזור. זה נחמד שאת אומרת שאין צורך, אבל תראי אילו דברים אני עושה בשבילך, אפילו לצאת מהשמיכה. הממ... זה נחמד... הרגל מצאה מקום יותר חם שאפשר להתמקם בו. דקה שם, והיא גם מתחממת וגם מתייבשת. אה, אולי לא מתייבשת. בהחלט לא מתייבשת. ממה את רטובה כל כך? חשבתי שהולכים לישון. קדימה, בחזרה לשמיכה. שוב צועקת? מה יהיה? מה?! איך זה שוב קרה?! זה כאילו הפטמה שלך מתמגנטת לי ליד. לגמרי אשמתך.
את רוצה שאני אקריא לך סיפור? איזה? אפשר "איפה פינוקי". ספויילר – הוא מתחבא מאחורי הספה. אוּוּוּּ! זה שם מצוין לכּוּס שלך – "פינוקי", אני רק מקווה שאני אזכור את זה מחר בבוקר. מה את צוחקת? איך תרדמי ככה אם את ממשיכה לצחוק? אולי את צריכה מוצץ וכרית חיבוק? תרדי קצת למטה, חבקי את הרגל, תניחי את הראש שלך כאן, כן. הנה המוצץ שלך, יותר פנימה, ועכשיו אני אלטף לך את הראש ואשיר לך שיר ערש.
אהמ אהמ.
נומי, נומי, ילדתי, נומי נומי נים. אבא הלך לעבודה. הלאך, הלאאאך אבאאאה. ישוב עם צאת הלבנה, יביא לך מתאאנאאה. נומי, נומ... מה התעוררת פתאום? מה זאת אומרת איזה מתנה אני אביא לך? זה שיר ערש, לא איזו הזמנה פתו... אווץ'! מה את נושכת? בסדר, בסדר, תקבלי מתנה. כבר אי אפשר לצחוק איתה בלי שהיא תנשך. כזאת אלימה לפעמים, אני אומר לך. את יודעת שבשיר הילדה מקבלת ענבים ושיבולים. כן! נשבע לך! מה רע בענבים ושיבולים? אאוץ'! די לנשוך! טוב, מה מביאים לילדות שלא הולכות לישון? אולי משהו פרוותי? משהו נוצץ? משהו מעור? אוקיי, בסדר, אני כבר אחשוב על משהו. עכשיו אֶת המוצץ בחזרה לפה, יותר עמוק, ועכשיו אפשר לישון.
ששש... נסי להרדם... כן... מה את עושה עם הלשון? אל תעשי לי את הפרצוף התמים הזה. אולי פשוט צריך להכניס את המוצץ יותר עמוק, ככה שלא תוכלי לעשות את זה. ועוד קצת... הנה. מה? אני לא מבין אותך כשאת עם זין בגרון. אה, קשה לך לנשום? בעיה. טוב, אני אוציא אותו לשניה ואכניס אותו בחזרה. עדיין קשה לנשום? טוב, בסדר. עדיין? נו, טוב. אם צריך אז צריך. תשתעלי יותר בשקט, קצת התחשבות. אוי, נו, תראי מה עשית – הכל מרוח ברוק. מי חינך אותך, מי? לא לימדו אותך שצריך לנקות אחריך? מסבירים לה, מסבירים לה שוב, וכלום. שום דבר לא נקלט. אולי מה שלא נקלט דרך האוזן יקלט דרך התחת. בואי הנה, ראש לשם, תחת למעלה, לא לזוז. איזה צליל נחמד, נכון? אולי לא שמעת טוב, הנה – הצליל הזה. אל תתכווצי, זה רק יכאב לך יותר. המכה תגיע, לא משנה מה תעשי. עדיף לא לפחד ממנה, אלא לקבל את זה שהיא מגיעה ולהתמודד איתה רק כשצריך. הנה. המכה האחרונה התלבשה די יפה, אפשר לראות את כל כף היד על התחת החמוד שלך, וזה גם מדגדג לי ביד. אוי, את חושבת שזה יצור אצלי התניה פבלובית, ובכל פעם שאני אשמע את הצליל הזה, היד שלי תתחיל לדגדג? טוב נו, חלק מִסַּכָּנות התפקיד, אני משער. אבל כדי לבדוק את זה כמו שצריך, חייבים לחזור על החלק של ההתניה. טוב, אם חייבים אז חייבים. גם אם כואב. בשביל המדע!
כן-מדע-לא-מדע, את חושבת שתזכרי להבא לא להשאיר את סביבת העבודה שלך מבולגנת? יופי. איך התחת שלך? הוא קורן חום, וזה נעים. את נוזלת, ילדונת, שמת לב לזה? איזה חמודה, היא מתביישת. בואי הנה. ספרי לי מה את רוצה. יותר בקול, אני לא שומע. באמת? את רוצה שאני אכניס מה לאן בדיוק? דווקא לשם? ואת חושבת שהרווחת את זה? באמת? אז תגידי את זה בקול רם. "אני רוצָה ש...". מה עם ה"בבקשה"? נימוס זה חשוב. שוב, "אני רוצָה ש...". יופי! מי ילדה גדולה שמדברת כל כך מלוכלך? תעני לי כשאני שואל אותך שאלה. כן! תשובה נכונה! זה מה שרצית? ככה? כן? מה אומרים כשמקבלים משהו שביקשת? תוׄ... נכון. איזו ילדה מנומסת. בבקשה, מתוקה. להמשיך? בקשי יפה – את רוצה שאני אמשיך מה? איפה? את רואה איך דברים מסתדרים כשמבקשים יפה? עוד? קדימה, לא צריך ללחוש. לא אכפת לי מהשכנים כרגע, חוץ מזה שמגיע גם להם להנות. תתכווצי עלי. כן, בדיוק ככה. את כל כך נעימה, כבר אמרתי לך את זה? אה, כן, נכון. אבל עכשיו זה נעים מסוג אחר. תשארי מכווצת. אוי, הקולות האלה שיוצאים ממך, אני צריך להקליט אותם. תשאירי את העיניים שלך פתוחות. פתוחות, אמרתי, ותסתכלי עלי. תשארי ככה. עוד קצת... ועוד קצת... את לא באמת צריכה לנשום חופשי, נכון? עוד לא... עוד קצת... ו... כן, את יכולה. רק כי ביקשת כל כך יפה.
ששש... עכשיו להרגע... נשימות עמוקות... בואי הנה... ברור לך שזה עוד לא נגמר, נכון? אז מה אם הכוּס שלך מת? לא, זה לא עושה אותי נקרופיל, וחוץ מזה, הוא לא מת, הוא עורג. אויש, לפעמים אני מצחיק את עצמי. חוץ מזה, תסתכלי עליו - הוא פשוט מוּטל פה, זה יהיה פשוט בזבוז לא לנצל אותו עד הסוף. ישראל מתייבשת, את יודעת, וחבל על כל טיפה. דונט מיינד מי, אני אסיים כשאסיים. בינתיים ספרי לי על מה את חושבת ומה את מרגישה. במשפטים שלמים, בבקשה, לא מילים בודדות והברות מקוטעות. את תגידי את זה גם אם אני אצטרך לכתוש את זה ממך. כן, אני יודע. ואיך את מרגישה כשאת שומעת את עצמך עכשיו? כן, נכון. תזכרי את המקום הזה שאת נמצאת בו, אנחנו נחזור אליו עוד הרבה פעמים. עכשיו תפתחי פה גדול. כן. אל תפסיקי. אל תפ*&!#)*@%!
לא קטנה, את לא צריכה להתנקות, אני בסדר עם זה שאת מלוכלכת ככה. בואי פשוט נלך לישון. יש לך מספיק שמיכה? יופי. כבר אמרתי לך שאת נעימה? מה את קופצ... מה?! איך הפטמה הזאת שוב הגיעה הנה?
