לפני 8 שנים. 4 בנובמבר 2015 בשעה 10:52
זה סוף סוף קורה!
אני הולכת להיות מאומצת. ילדה קטנה עם קולר (הקוקיות והמוצץ לא הולכים לשום מקום).
זה צעד שיש לו הרבה כיוונים אבל אני מסתכלת עליו בצורה חיובית.
אני מנסה להשוות את זה לקשר הקודם, שאליו נכנסתי מבלי לדעת מה כל זה בכלל. מבלי לדעת שהרבה ממה שחששתי ממנו הוא בדיוק מה שממלא אותי, מה שגורם לצלקות העמוקות שלי להתרפות.
קשה לי להסביר כמה זה חשוב לי בתור ילדה קטנה שלא מקבלת מספיק ליטופים או חיבוקים או תשומת לב. שמגע הפך בשלב מסויים לשום דבר, משהו פיסי מנותק מכל רגש שלא הייתי מרגישה בכלל.
אז אני לא תמיד אהיה ילדה טובה וממושמעת, אבל זה הקטע של חינוך, לא? חינוך זה תהליך.
המטרה שלי היא להראות נכונות ותמיד לרצות להשתפר. תמיד לרצות אותו.
אני מוכנה לזה.
