שוב הגיע הזמן שהכל מתפוצץ לי בפנים.
אני שוכבת על המיטה בערב בחוסר מעש ושומעת מישהו בדלת.
זה הוא.
פותחת.
"אני מתגעגע"
אני צינית וסקפטית.
הסיבה היחידה שהכנסתי אותו היא כי אח שלו זרק אותו החוצה ואין לו איפה לישון.
נתתי לו לישון במיטה נפרדת.
הוא לא הפסיק לזיין לי את השכל על זה שהוא אוהב אותי ואני לא האמנתי לשום הברה שלו.
הוא ניסה לגעת וחטף סתירה כל פעם.
"את זונה. אני יודע שהיית גם עם אח שלי".
הייתי בהלם שהם דיברו על זה.
אחרי שהוא כבר נהיה אגרסיבי והתנגדתי אליו בכח הוא חזר למיטה שלו התלונן שלא נוח לו. הוא הסתכל עלי והתחיל לעשות ביד והתחיל להפעיל בטלפון פורנו. התחלתי לפוצץ אותו מכות ולצרוח עליו שיפסיק עם זה אחרת אני זורקת אותו מהמרפסת.
ניסיתי להעיף אותו החוצה אבל אין לי לב להעיף חסר בית.
בסוף אחרי שלא הפסקתי לקלל ולהרביץ לו כל פעם שהוא רק התקרב הוא ירק לי במרכז הפנים ואמר שמעכשיו אנחנו לא מכירים ואין בינינו כלום (אמרתי לכם שזה מתפוצץ בפנים).
איך אני שונאת תמיד לצאת הרעה.
