כשהוא אסף אותי אחרי האימון הוא מצא אותי יושבת עם פנים מוצפות דמעות.
"מיצי, מה קרה?".
אבל אני לא יכולה לדבר איתו על זה. אני לא יכולה לדבר עם אף אחד על זה.
זה דבר קטן שהורס חיים שלמים. שבגללו הפסקתי לחיות. שאני לא מפסיקה להסתבך רק בגלל זה.
לא אמרתי כלום, רק המשכתי לבכות.
הוא הבין שאני לא רוצה לדבר על זה. אז הוא רק אמר "עוד מעט הגיע הביתה ואני אכין לך לאכול ואנקה אותך. אכלת בכלל משהו היום?" נזכרתי שלא.
אחרי האוכל הוא לקח אותי למקלחת.
(יש לנו סידור שהוא מקלח אותי כי הוא אוהב ואני מרוצה מזה, כי אני קצת עצלנית).
הכנסתי את הראש בשקע של הצוואר שלו ונתתי למים לשטוף אותנו בזמן שאנחנו מתחבקים.
"את יודעת שאת תמיד יכולה לדבר איתי על הכל".
"לא על זה. אתה יורד עלי על זה מבלי שאתה יודע אפילו".
"אם תגידי לי מה זה אני אדע לא לעשות את זה. את החברה שלי, אני לא רוצה לפגוע בך".
אבל אני שתקתי והמשכתי לחבק אותו.
אני יודעת שזה נכון, שהוא חבר ובנאדם טוב ובוגר ושהוא ידע לקבל את זה. אבל זה לא מקרה חדש. זה משהו מביך שפגע ופוגע בי מאוד עד היום ומרסק לי את הביטחון העצמי. זה גרם לי להתרחק מחברים ולשנוא את בית הספר.
זה הרס לי כבר שתי מערכות יחסים ואולי עוד אחת בדרך.
אני לא יודעת איך הייתי מרגישה אם הוא היה אומר כל הזמן שיש לו משהו קריטי בחיים שלו שמפריע לו והוא לא מוכן לספר.
הוא שאל אותי אתמול אם אני מחבבת אותו ואם כן למה.
הייתי בהלם. או שזה חוסר ביטחון עצמי שלא או חוסר הבנה שלו. מה גורם לו להבין שאני לא כשאני כל הזמן מחפשת את תשומת הלב שלו?
האמת שעד לפני בערך חודש גם לא הרגשתי אליו הרבה. זה נעלם כשהתאוששתי מהפרידה הראשונה.
אני יודעת שאיתו אין לי מה לדבר על רגשות. לא עכשיו, אולי אף פעם לא.
עד לא מזמן כשהוא היה מנשק אותי זה היה מאוד כבוי.
זה די הזוי שהוא מגדיר אותי חברה שלו, שאולי הפרק הקודם פשוט הוביל אותנו למצב של זוגיות ולא רק להחביא אותו בדירה שלי, לאכול ולהזדיין כל היום.
אז מאיפה אני יכולה לדעת בכלל שהוא מרגיש משהו? למה גבר צריך להראות את זה במקום פשוט להגיד את זה?
לפני כמה ימים כשהוא לקח אותי לפני העבודה נתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי לו בטעות "אוהבת אותך" בלי לשים לב.
